הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
3.6
ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
2
5
1
7
גם ב - Kindle
עקוב אחר שינויים
42 

עקוב אחר שינויים


דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
3.6
ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
2
5
1
7
42 
42 
גודל (עמ'): 208
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • ISBN: 15100809
  • גודל (עמ'): 208
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 03/09/2017
  • שם המחבר: סייד קשוע

תקציר

גבר שעזב את ירושלים הבוערת עם אשתו וילדיו והיגר לאמריקה, מקבל - אחרי שנים של ניתוק מוחלט מהוריו ומאחיו - הודעה מאביו: "אני בבית חולים". הוא עולה על מטוס כדי ללוות אותו במחלתו ומתעמת עם עברו וגם עם חייו בהווה, בצלן של שתי פרידות טראומתיות: זאת שכבר אירעה, הפרידה הכפויה מטירה שבה נולד וגדל; וזאת שצפויה, הפרידה האחרונה מאביו. 

מדוע נידו אותו בני משפחתו? ומדוע גם בארצות הברית הוא נאלץ לחיות בבדידות מוחלטת, מורחק על ידי אשתו מביתם המשותף? ואיך כל זה קשור לכך שלפני שנים רבות כתב סיפור קצר על נערה בשם פלסטין? חשבון הנפש שהוא עורך ליד מיטת אביו בבית החולים, בעברית ובערבית, יהיה מסע מכאיב וגם מתעתע - שכן הגבר הזה הוא סופר המתפרנס מכתיבת ספרי זיכרונות של אחרים, ובכתיבתו לעולם אין לדעת מה אמיתי ומה כוזב, אילו זיכרונות שלו ואילו של אחרים.


"עקוב אחר שינויים", ספר הפרוזה הרביעי של הסופר, התסריטאי והעיתונאי סייד קשוע ("ערבים רוקדים", "ויהי בוקר" ו"גוף שני יחיד"), הוא ספרו האישי והמורכב ביותר עד כה. זהו רומן בדיוני העושה שימוש מתוחכם בפרטים מהביוגרפיה המוכרת של מחברו, מהיוצרים האהובים בתרבות הישראלית (סדרות הטלוויזיה "עבודה ערבית" ו"התסריטאי"), כלומר רומן המזמין אותנו לקרוא אותו כ"וידוי" - אבל בה בעת מסכל ללא הרף את אמינותו ודורש להיקרא כסיפור שלא התרחש מעולם. מעבר לכל אלה, "עקוב אחר שינויים" הוא יצירה החוקרת את הסיפורים שהישראלים מספרים לעצמם על חייהם, את מה שהם בוחרים לזכור ואת מה שהם מעדיפים לשכוח, את הגבולות המטושטשים בין זיכרונות אישיים ללאומיים, ובעיקר זו יצירה המפנה לקוראיה ולקוראותיה את השאלה האינטימית: מהו הזיכרון הראשון שלכם?


סייד קשוע חי באילינוי ומלמד באוניברסיטת אורבנה-שמפיין. כל ספריו עד כה היו לרבי מכר, תורגמו לעשרות שפות וזכו בפרסים רבים בארץ ובעולם.

המשך קריאה
  • ISBN: 15100809
  • גודל (עמ'): 208
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 03/09/2017
  • שם המחבר: סייד קשוע

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • איריס
    איריס
    לסייד קשוע היה, עד לאחרונה, טור קבוע במוסף השבועי של עיתון "הארץ"; רק לפני שבוע וחצי כתב את טור הפרידה שלו (בינתיים): " אני יוצא לחופשה לא בשל התהיות האלה, שלטעמי היו חלק מהותי מהטור הזה, אלא בשל חוסר הוודאות והמרחק הפיזי והנפשי. הטור הזה נכתב בעברית על ידי ערבי פלסטיני אזרח מדינת ישראל שקיווה (השפעת השוט? אף שאני נשבע שזו ההרגשה הכי כנה שלי), ועדיין מקווה, שישראל/פלסטין תהפוך יום אחד למקום שוויוני ללא הבדלי גזע, דת, לאום והגדרה מינית. אז שלום בינתיים." (הארץ, 16.11.2017)

    סייד קשוע נסע לפני מספר שנים, לסוג של שנת שבתון, שבינתיים התארכה לעוד שנה ועוד שנה, וכלל לא בטוח מתי ישוב, אבל כל מי שקרא/ה את טוריו ב"הארץ" יכול/ה להכיר חלק משגרת חייו בשמפיין שליד שיקגו. (למען האמת, בביקורי בשיקגו לפני מספר שנים, ממש קיוויתי להתקל בו, כך סתם ברחוב, ולהגיד לו שאני קוראת ושאני יודעת; אבל לא הצליח לי). אותה שגרת חיים הינה גם שגרת החיים של גיבור הספר "עקוב אחר שינויים".

    גם השמות דומים, גם המצב המשפחתי דומה, גם עיר המוצא בארץ, גם הסיבה להקדמת הנסיעה לארצות הברית:

    "שרפות רבות בערו מסביב לעיר באותו קיץ. עשן היתמר מיער ירושלים מדי יום והסתיר את השמים, ורעש המסוקים, קולות מכוניות ההצלה, מכבי האש והמשטרה, הידהדו ללא הפסקה. איכשהו היו אלה השרפות שהפריעו לי יותר מכל דבר אחר. פחדתי שהאש תאחז בבתי השכונה ותכלה אותם כליל, ושלא יהיה לאן לברוח וכיצד להתגונן מפני הלהבות. ..



    באותו קיץ שנפתח עם חטיפה של שלושה נערים מתנחלים.. בקיץ ההוא הבנתי בפעם הראשונה שרציתי לעזוב אפילו יותר מפלסטין. …

    ביום הלוויה של שלושת החטופים פלסטין לקחה יום חופשה מהעבודה, ונשארה בבית עם הילדים, שלא הרשינו להם לצאת מהדירה מחשש לנקמה יהודית. …

    בבוקר יום רביעי,… דיווחו בחדשות על חשד לחטיפת ילד ערבי משכונה בדרום העיר. … בחדשות ברדיו שברכב אמרו כי נמצאה גופה שרופה ביער ירושלים, …." (עמ' 123 – 125)

    ממש כמו בטורו "זה נגמר" מיום 3.7.14.

    ועל הרקע הזה, חייו של סופר ערבי ישראלי, הכותב בעברית, ונמצא בארצות הברית, על הרקע הזה נכתב הסיפור.

    הסופר, גיבור הספר, מתפרנס מכתיבת סיפוריהם של אנשים אחרים; אנשים ונשים המבקשים להשאיר משהו לצאצאיהם, אנשים ונשים שיש מי שאמר להם שיש להם סיפור חיים מרתק, וכדאי שיעלו אותו על הכתב, אנשים ונשים שבטוחים שהעולם, או לפחות הארץ, מחכה למוצא פיהם. (אתם בטח מכירים כמה אנשים שכאלה). ומשאינם יודעים בהכרח לכתוב, הריהם לוקחים סופר צללים, ומספרים לו את סיפור חייהם, והוא, בדרכו, מצליח להוציא סיפור שניתן לפרסמו, גם אם הפרסום הוא אך ורק ל"חוג המשפחה". כי כן, חוברות הזיכרון הצנומות של פעם, בהם כתבו אנשים שהיה להם חלק בחייו של המת, פינו, בחלקן, את מקומן לספר זכרונותיו של האדם בעודו בחייו. כך יש לו שליטה על ספר הזכרון שלו, לעתיד לבוא. ומשום שלא כל הסיפורים באמת מעניינים, ומשום שלא כל הרגעים המתוארים אכן מרגשים, הוסיף להם הסופר מזכרונותיו שלו, והפיח רוח חיים בחלקים מן הסיפורים.

    "ערכתי את סיפור חייהם של לקוחותי באמצעות הזיכרונות שלי, גם אם לא כתבתי אותם בדיוק כפי שהיו. .. את אותה חוויה שנחרטה במוחי, הענקתי ללקוח שהיה זקוק לה. ועם כל זיכרון שתרמתי לסיפורי חייהם של האחרים משהו בתוכי הלך וכבה., (עמ' 187)

    פעם, כשהיה צעיר ועשה את צעדיו הראשונים בכתיבה, כתב איזה סיפור שהתפרסם בעברית באחד העיתונים, והוא היה מלא גאווה, אם כי היה ברור לו כי בכפרו – בטירה – ככל הנראה לא יהיה פרסום רב לסיפור הזה. אחרי הכל, מי שם קורא עיתונים בעברית? ובעיקר את החלק הספרותי.

    ומסתבר שמישהו קרא, ומסתבר שהסיפור הופץ, ובדרכו הפך את חייו של הגיבור ושינה לחלוטין את נתיב חייו.

    עכשיו הוא חי בארצות הברית, במעונות הסטודנטים, בנפרד מאשתו, בערך. הם מנסים להציג מצב כאילו הם יחד, לפחות למען הילדים. ויש ביניהם קצרים בתקשורת, והוא חושב שהיא כועסת עליו. בעצם, הוא בטוח שהיא כועסת עליו. יש ביניהם חומה, והוא מפחד לדבר, מפחד לנסות למוטט את החומה. משום שהוא אוהב אותה, והוא חושש שאם יאמר את אשר על ליבו, היא יכולה להשיב בצורה כזו, שלעולם ידע שאין היא אוהבת אותו. שהחומה אמיתית. כך הוא יכול בוודאי לחלום שאולי רק אי הבנה גדולה ועמוקה שרויה ביניהם, ומשרק ידברו, הכל יסתדר.

    ואז הוא מוזעק למיטת אביו הגוסס בבית החולים בארץ. והיא נשארת מאחור. עם הילדים. מאז שהיגרו לא היתה בארץ. ילדיהם מעולם לא פגשו את סבם וסבתם.

    ויש כאן סיפור עצוב ועצום, ההולך ונגלה לעיני הקורא/ת. וכל כך יפה הסיפור, וכל כך עצוב, וכל כך מסעיר, עד שעוברת בקורא/ת המחשבה, שאם רק יצעק, אם רק יסביר, אם רק ידבר, הכל יסתדר.

    והדרך שנבחרה עבורו, ועבורה גם כן, דרך קשה וארוכה, אולי לא היתה נסללת כלל.

    וחבל אחד היה לי, לאורך הקריאה, חבל שפרק אחד, שנכתב כולו בערבית (ממתי קשוע כותב בערבית?) לא תורגם לטובת הקורא/ת שאינה בקיאה בשפה הזו, כלל.

    מומלץ עד מאד.
  • איתי
    איתי
    ספר יפה ונוגע ללב על זכרונות, געגוע, זהות ושייכות. גיבור הספר, סעיד, חי בתחושת החמצה שמקורה הולך ומתברר לאורך הספר. הרקע לניתוקו הפיזי ממשפחתו וניתוקו הרגשי מאשתו מתברר במלואו רק לקראת סוף הספר, מה שמעט מרגיז אבל גם שומר על הסקרנות.
  • שלומית
    שלומית
    ספר מעניין ומורכב החוקר את יסודות הזכרון וההיסטוריה האישית . מבט לא קל על החיים של ערבי ישראלי בישראל ובחול ויחסיו עם הסביבה. מעניין. לא קל. מומלץ
  • הדר
    הדר
    ספר נהדר. לגיבור יש עבודה מעניינת- הוא כותב זיכרונות של אנשים זרים, יש לו מערכת יחסים משונה מאוד עם אשתו, והוא לא בקשר עם משפחתו. לוקח חלק נכבד מהספר להבין איך כל זה קשור.
    ספר מומלץ לבוגרים, דורש חשיבה.
  • לימור
    לימור
    ספר ראשון שלצסייד קשוע שאני קוראת ומדובר כאן בספר ממש טוב כתיבה טובה, עלילה מעניינת מאוד, מומלץ
  • גדעון
    גדעון
    אני מחבב את הכתיבה של סייד קשוע, יש בה איזו כנות כובשת בגובה העינים, וגם די ברור בספר הזה שיש הרבה מן הכותב בגיבור שלו. אם נניח בצד את הביקורת שלו עלינו, ונתרכז בספר, הרי שכתיבתו מצויינת והספר מעניין ומרתק
  • שרה
    שרה
    אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי!
    לכאורה סיפור פשוט, איש שחי באמריקה נוסע לישראל להיפרד מאביו ההולך למות. אבל מתוך הרגעים והשיחות והזיכרונות שמתעוררים נפרשים לפני הקורא הקרעים שנפרמים בחיים כשקמים ועוזבים משפחה ובית ויישוב ומדינה, מתבררות נאמנויות ואהבות ומתחים בין מה שהיה למה שהיה יכול להיות למה שיש ומתגלה השבריריות של כולנו. ממליצה עליו בכל מאודי.