על סוף הבדידות

ולס הוא סופר גרמני יליד 1984, שזה ספרו הרביעי. הספר תורגם למספר שפות וזכה לאהדה ולפרסים. הוא כתוב רהוט ומעניין, גורם לקורא להמשיך לקרוא בעניין את סיפור המשפחה.
כשקראתי לא שמתי לב שהספר מספר סיפור שאינו חורג במאום מהקונסנזוס סביב הנושאים שהוא מעלה. שהפתרונות שמצא הסופר עושים לך נעים, למרות שאתה יודע שבעולם האמיתי קשה למצוא כל כך הרבה פתיחות, אהדה ותמיכה, שלא לומר אהבה. ואתה גם יודע שאנשים במציאות מתייחסים לאובדנם בדרכים פחות פילוסופיות ויותר רגשיות מהמתואר בספר הרציונלי הזה. נראה לי שקוראים רגשנים ישמחו לאמץ את הספר, כי כך צריכה להיות משפחה, וכך צריכה להיראות אהבה. והמציאות? בשביל להתרחק ממנה יש ספרים, לא?