וואוו וואווו איזה סיפור חיים ... מלא כאב... כתוב מדהים וסוחף.

קראתי בשלושה ימים.
לא יאומן שיש כזה דיסוננס שאליו נחשפים אנשים על לא עוול בכפם כשכל חטאם הוא שנולדו לחצר כזו שביכולתה לשלוט במחשבותיהם וכל פרט בחייהם ללא מחשבה על חופש הבחירה הנתונה לכל אדם באשר הוא אדם .
אסתי וינשטיין בעיניי היא קורבן החברה הזאת ויחד עם זאת היא אדם שבתוך כל הכאוס,עשה את הבחירה שלו .

ואו!! איזה סיפור חיים.. מומלץ מאוד לא להחמיץ את הספר.. סיפור מרגש,עצוב,מורכב. לא לוותר. מספר על החברה החרדית הסגורה

עושה כרצונו הצגה -
https://www.ticketsi.co.il/shows/%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%95/

<a href="https://www.ticketsi.co.il/shows/%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%95/">עושה כרצונו הצגה</a> עלתה בתיאטרון הבימה בעיבוד רשמי לספר.

וואו!! איזה סיפור חיים.. מומלץ מאוד לא להחמיץ את הספר.. סיפור מרגש,עצוב,מורכב. לא לוותר. מספר על החברה החרדית הסגורה..

מדובר במסמך חושפני ואמיץ, הזועק מדם ליבה של אסתי ויינשטיין, המתארת בתעוזה של ממש את חייה בחסידות גור.
זה המקום להדגיש כי הספר כספר איננו ערוך, קיימות שגיאות כתיב והגהה ולדעתי זה רק מוסיף לאוטנטיות של המסמך המרגש הזה.זאת הסיבה שאני לא מתייחסת אליו כאל ספר כמו כל הספרים שקראתי אלא פשוט כמסמך אנושי הזועק את צעקתה.

ספר מורכב מאוד, המון עצב בסיפור הזה, על חסידות גור, חברה סגורה שלא קל לחיות בה. ומי שמנסה לעשות מעשה נדחף מהחברה הזו.

הסיפור הוא מרגש ובעיקר עצוב, אך זה נשמע יטתר כאילו המחברת היתה מבולבלת ותוהה בסבך בעיות רגשותיה. הדוגמא העיקרית היא חוסר החלטיותה בענין היחסים כשמצד אחד היא זו שפיתתה ולחצה על בעלה לנטוש את תקנות הקהילה אך מאידך, לאחר שזרם איתה היא נסוגה בה עד שהגיעה לפרידתה והתאבדותה

תעשו הכל!! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו!", כתבה אסתי וינשטיין במכתב הפרידה שלה. זאת צוואתה של אסתי שהתאבדה, שאנשים יקראו את סיפורה האישי.

קראתי את הספר כשפורסם חינם באינטרנט. חייבת לציין שיש כמה דברים שהטרידו אותי. בעלה הדוס של המנוחה, הוצג באור שלילי ביותר ואני חייבת לציין שהאשמה מוטלת על שניהם. המנוחה אשמה לא פחות ממנו.. חסידי גור חברה סגורה ונוקשה אליהם בלבד יש להפנות אצבע מאשימה על חוסר יכולתה של המנוחה לפגוש בילדיה. בעלה לשעבר לא היה אשם בזה בלבד. משהו בספור הזה הזכיר לי קצת את סיפור גן עדן שבו חווה הגישה לאדם את התפוח. הוא מסרב בתחילה אך מהר מאוד מתפתה.
נכתב שהספר הועבר לחבריה הקרובים ביותר כלומר למספר בודד של אנשים. מעניין מי זה שהוציא את הספר לאור. זה מרגיש לי קצת כאילו לחגוג על דמה... הספר אישי והיה עדיף שישאר כיומנה הסודי ולא יפורסם בראש חוצות... אלא אם כן היתה זו בקשתה...