siv30
"הסוקולנטים הם צמחים רב -שנתיים, בשרניים וירוקי עד הקרויים בפי ההמון "קקטוסים ללא קוצים". בהיותם אוטיסטים בנוף ואטומים למתרחש, לא שולטת בהם עין רעה".
סופה היא בתה היחידה של אם חד הורית אליס. לאליס אין בני משפחה אחרים: הוריה טבעו בעליה לארץ ואחותה מתה בזמן הלידה.
את סופה, תינוקת מבחנה, היא יולדת בעיצומה של סופת חול. אליס מגוננת על סופה בצורה אובססיבית ופולשת לחייה בצורה בלתי נסבלת. עד שמגיע מירון, טיפוס חריג בן 40 מעין קאבוי במערב הפרוע שמניע רצף אירועים שישנו את חייה של סופה.
בין לבין סופה, הדוורית של הישוב מנסה את כוחה בכתיבת ספר על הטיפוסים האקסצטנרים שמקיפים אותה בישוב.
לצערי, למרות הכתיבה השופעת הרגשתי שהספר לא ממריא ולא הצלחתי להתחבר לדמויות. האופי האנקדוטלי של הסיפורים לא מאפשר ליצור תמונה שלמה של חייהם וריבויין של הדמויות פוגם בעלילה המרכזית שעיניינה שיחרורה של סופה מהשליטה ללא מייצרים של אמה, אליס. הכתיבה טכנית טובה מאוד אבל היא נותרת במישור הטכני בלבד.
גם מערכת היחסים עם מירון, לא ממריאה, התירוץ לכך הוא התנגדותה הנחרצת של אליס. אבל אני חושבת שבמישור העמוק יותר הבעיה נובעת מהאופי הטכני והלא רגשי של הכתיבה ומהעובדה שהסופרת בחרה לבנות את העלילה באופן שבו כלל הגילויים המכריעים בספר, נותרים לחלק האחרון של הספר וגם אז אין אמירה ברורה לגבי מערכת היחסים הזו.
לאורך כל הסיפור הדמויות של אליס וסופה נותרו סתומות בעיניי ולא הצלחתי לישזור את הרקע שלהן למניעים להתנהגותן וזאת כאמור כמעט סוף הספר דבר שמאוד פגם בהנאה שלי. הגילויים על חייהן נמסרים בצורה מאוד מעורפלת ואקראית מה שיותר מקשה על החיבור אליהן. רק בשליש האחרון של הספר התמונה מתבהרת כשחלקי הפאזל מתחברים והדבר מבוצע בצורה חטופה שלא מאפשרת לעכל את כל המידע והמניעים של הדמויות.
נכון הוא שיש תובנות יפות ששזורות פה ושם בסיפור, אבל כמכלול התאכזבתי מהעובדה שקראתי 300 עמודים עד שהגעתי לעלילה המרכזית ומהמימוש החלקי של הפוטנציאל.