הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
38 דירוגים
3.3
ממוצע
1
6
2
9
3
5
4
3
5
15
22
גם ב - Kindle
סוס אחד נכנס לבר

סוס אחד נכנס לבר


דרג ספר זה מתוך 5
38 דירוגים
3.3
ממוצע
1
6
2
9
3
5
4
3
5
15
22
42 
גודל (עמ'): 198
מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
האנשים היו קמים ועוזבים, או מורידים את אמן־הסטנדאפ הוותיק מן הבמה בשריקות בוז, אלמלא נמשכו כבחבלי קסם להציץ לגיהינום של אחר. הסטנדאפיסט דובלה ג'י, הפכפך מרתיע ומקסים, חושף בערב הזה את השריטה של חייו – הבחירה המבעיתה והגורלית שנאלץ לעשות בין שתי נפשות קרובות. זהו ספר סוחף, כתוב בתנופה ובגעש, על בגידות באהבה ובחברות, על אשמות שמבקשות גזר־דין. האמן נקרע בו בין חובתו לקהלו לבין חובתו לעצמו.
לכן מתנהל הספר על קו הגבול המרוסק בין יסודות ומצבי־רוח ורגשות לא־מתיישבים. בדיחות מפולפלות מפלחות את האפיזודות הכי מעוררות חמלה, הזדהות ועצב. הבעות פנים מנוגדות חוצות זו את זו במעופן. גרוסמן מגיע בספר זה לשיא חדש של כתיבה מופלאה, מלאת מתח ורגש עז, מלהיבה בהמצאותיה ובמורכבות שלה, וגם בתפירה העילית של פרטיה והסתעפויותיה.
המשך קריאה

ביקורות



זו הטרגדיה הכי מצחיקה והקומדיה הכי טרגית שאי פעם תקראו.

דוד גרוסמן בוחן שוב את גבולות הנרטיב בספרו האחרון והנועז; זהו סיפור חיים שלם מקופל לתוך ערב אחד, שצחוק ודמע מעורבבים בו.

"סוס אחד נכנס לבר" הוא סיפורו של דובלה ג'י, סטנדאפיסט נודע שמופע הסטנד-אפ שלו יוצא משליטה צעד אחר צעד, כאשר הסטנדאפיסט מתחיל להוליך את הקהל שלו בנתיבי חייו.

מבעד לקרעי המופע מבצבצת אמת כואבת, והסיפור שנחשף, שוזר בתוכו את הטרגדיה של היחיד וגם את ההוויה הישראלית כולה על גווניה המרתקים. כמו הסטנדאפיסט עצמו מדבר הסיפור אל כולנו אבל למעשה מכוון כלפי אדם אחד ויחיד בקהל.

סקירות

  • סתיו
    סתיו
    ספר קשוח, בוטה, אמיץ מטלטל, לא עדין ורומנטי אבל בהחלט מעניין ומעורר מחשבה( גם ההצגה מצוינת) . ספר שמעניין לקרוא.
  • יעל
    יעל
    הספר נכנס מהר מאוד לשצף העלילה והקצב. ישנם שני אלמנטים מקוריים: הדרך בה הסיפור מסופר (בבת אחת, מופע סטנד אפ, הצבה מחזאית ומעניינת. וגם, הוא מצליח להצחיק כיאה לסטנדאפיסט), והדילמה מולה הגיבור ניצב. שני אלו בנוסף לכתיבה הלופתת השאירו אצלי תחושות של האב ונועדה אבל גם של אנושיות. מומלץ
  • Nehama
    Nehama
    דוד גרוסמן הוא סופר עם אינטיליגנציה גבוהה ונקודת מבט צינית על החיים שלא תמיד קל להתחבר אליה.
    התקשתי מאוד בהתחברות לספר למרות השפה הגבוהה, נושא מצחיק שמראה על הצחוק שמחפה על העצב. אולי זה מה שלא נתן לי להתחבר. החיים.
  • siv30
    siv30
    אני אמביוולנטית לגבי הספרים של גרוסמן. את חלקם אני אוהבת, ביחוד את ספרי הנוער שכתב כמו לדוגמא "מישהו לרוץ איתו" או "מומיק" וחלקם ממש לא. הספר הזה היה בסדר. על הגבול של לא אוהבת אבל עדין היו בו חלקים שדיברו אלי.

    דובלה גרינשטיין, בן לניצולי שואה, מעלה סטנדאפ במועדון נתנייתי לפני קהל מקומי. הקהל מצפה לערב משחרר ומענג, אבל הערב שמתחיל במקבץ בדיחות וירידות על הקהל הנתנייתי, מתדרדר מרגע לרגע ומבדיחות הולך הערב והופך לערב וידוי והתבזות בו רוב הצופים עוזבים את המופע.
    דובלה מספר על ילדותו בירושלים, כדור שני לשואה, בבית שבו אב אלים ומכה ואם דיכאונית והוא משמש כמקור לבדיחות לבני גילו.

    האירוע המכונן שבספר הוא אירוע נסיעתו עם שכבתו למחנה גדנ"ע בדרום משם הוא נקרא לחזור בדחיפות לירושלים להשתתף בלוויה של אביו או אימו, את זה הוא לא יודע.

    בקהל, יושב חברו לילדות אבישי לזר, שופט בדימוס שאהובתו מתה מסרטן. הוא לא פגש בדובלה כבר כמה עשורים והוא לא מבין מדוע הוזמן למופע. כשדובלה מזמין אותו הוא מגבש לו הסבר האומר כי הוא מומחה בזיהוי אנשים ודובלה רוצה שהשופט המתמודד בכל יום עם אנשים שונים אותם הוא שופט, ישפוט גם אותו. ככל שהמופע מתקדם, אבישי שאמור להיות המראה השפויה של דובלה, מיש שמספק את ההסבר ברטרוספקטיבה, מוצא עצמו מובך ונדהם למול התנהגותו של חבר ילדותו. הוא רוצה לעזוב את האולם אך נשאר במופע האיימים של דובלה

    במהלך ההופעה, דובלה הליצן העצוב משיל את החזות המתנשאת, האלימה והוולגרית ונותר במלוא עליבותו על הבמה עם סיפוריו על בית לא תפקודי וילדות טראומטית.

    אחת מהבעיות שלי בספר היא הרעש והלהג שמסביב לדמותו של דובלה. גם דמותו של אבישי אינה מצליחה לאזן את התמונה. נדרשה לי סבלנות רבה כדי להתמודד עם השטיקים והטריקים של דובלה ואומנם הקטעים על ילדותו עצובים ומרגשים אבל התחושה הזו חולפת מהר, כאשר בסטיה חדה והרסנית הוא קופץ לבדיחה חסרת פואנטה או שופך מלל חסר תכלית על הקהל שלו ועל הקוראים.

    סהכ לא "בגוף אני מבינה" הבלתי נסבל אבל גם לא "מומיק" המופתי. משהו שם באמצע.
  • אביה
    אביה
    ספר אנושי ונוגע ללב. גרוסמן מצליח להכניס את הקורא ישירות לתוך האולם האפלולי באותו ערב מוזר בנתניה. הספר סוחף ומטלטל את הקורא ברגעי השיא והשפל של ההופעה, ממש כאילו ישב בקהל ליד אחד השולחנות. נהניתי מהספר ומהתיאורים העשירים של הדמויות - החל מדובלה ועד לפיץ. ממליצה.
  • אריאלה
    אריאלה
    וואו! זה ספר שנותן ממש בוקס לבטן.
    קשה לתאר את הספר הזה.
    זה ספר בעקרון שמספר סיפור ממש עצוב, תחת הסוואה שכל זה קורה במשך מופע סטנדאפ.
    אותי דרך אגב הספר ממש לא הצחיק. רק העציב. ויכול להיות שגם דמעתי, לא זוכרת.
    יש בו הרבה הומור שחור, אבל זה לא העניין בו.
    הספר הזה הרבה יותר עמוק..
    מצד אחד אני מבינה למה לא כולם הבינו אותו, כי הוא לא ספר פשוט כל כך,
    ומצד שני אני ממש מסכימה שמגיע לספר הזה פרס!
    וכמובן כמו בהרבה ספרים של דוד גרוסמן, יש בו גם הרבה נגיעות בשואה, ובדור שבא אחרי השואה.
    ממליצה.
  • Liza
    Liza
    גרוסמן מעולה, והכתיבה מכשפת כמעט. הספר הזה לא מצחיק, למרות שצחקתי, הוא ספר על סטנדאפ, ועדיין ברובו עצוב וכואב, אישי ומרגש.
    הקהל מגיע לראות הופעת סטנדאפ, ומקבל משהו אחר לגמרי. סיפור אישי מתובל פה ושם בבדיחות מפולפלות יותר ופחות. סיפור על ילד דחוי ורגיש, טלנובלה שנרקמת על הבמה.

    ההופעה הזו קושרת בין הקהל לבין הסטנדאפיסט, שנע בין מטורף, לדוחה, למקסים ושובה לב. לקראת סוף הספר מגיעה נקודת שיא של מתח שבה גם הקורא לא יודע מה יקרה, והלב נקרע, והנפש דואבת.
    הסטנדאפיסט חולק איתנו רגעים שמחים ועצובים, סיפורים על חברות, נאמנות ובגידה. על הורים מופרעים ואוהבים, ועל האקסצנטריות שלו עצמו.

    גרוסמן כמעט תמיד מעולה, והספר הזה בהחלט אחד המוצלחים. כמעט 4.5 כוכבים.
  • שוש
    שוש
    לא לחינם זכה הספר לפרס בוקר.ספר מעולה שמצליח לסקרן את הקורא. עלילה בשני מימדים של המופע ושל העבר. בהחלט שווה קריאה
  • yaelhar
    yaelhar
    אני לא קוראת ספרות עברית בדרך כלל, ואת גרוסמן הסופר כלל לא חיבבתי. אבל הוא כתב פה פנינה קטנה ואמינה, כזאת שמיעוט עמודיה מחזיק את המרובה, ושיכנע אותי לגמרי בכנותו ובאמינותו. הסיפור שכתב כל כך ישראלי, שלא נראה לי שאפשר לתרגם אותו.

    הספר כתוב להפליא. הרגשתי כאילו הוא נכתב בנשימה אחת, בימים או שבועות. אבל התאריך בסופו "ינואר 2013 - יולי 2014" מצביע על שנה וחצי של כתיבה. הוא משובץ בבדיחות ושנינויות שחלקן הצחיקו אותי מאד, ולא חשבתי לרגע שדרוש קיצור / הרחבה.
    קשה לי לנחש מי יאהב את הספר הזה. זה ספר שנוגע בעצבים חשופים, פוגע בנושאים שלא מקובל לעסוק בהם, ודאי לא לצחוק עליהם. קשה לי לקרוא למה שקרה לי עם קריאתו "הנאה", אבל הוא ריתק אותי. הוא מבטא ישראליות אמיתית, לא זו המועמדת להדלקת משואות ולפרס ישראל. ישראליות שדרים בה בכפיפה אחת הכאב הכי גדול עם הוולגריות הכי דוחה. והישראליות הזו היא (גם) אני.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=92832
  • אבי
    אבי
    לא מת על סטנד אפ, אבל כאן מציב גרוסמן את הסטנד אפיסט לערב של התחבטות, התעללות בקהל וגם התעללות עצמית הממחישות את פני השטח ההמוניים והרדודיםאך גם את תהומות הנפש. שפה בהירה ונכונה, חדות ועכשוויות.