גלוי וידוע הוא כי ספר של אליס מנרו, כל ספר של אליס מנרו, הוא חגיגה גדולה לאוהביה ואוהבתיה. הסיפורים שלה מצליחים תמיד לצייר תמונה גדולה בהרבה מסך המלים שבכל סיפור, התאורים שלה תמציתיים, מינוריים, ולמרות זאת מכילים בתוכם דרמות גדולות.
ספר סיפורים חדש (או מחודש) למנרו, ובו סיפוריהן של נשים (תמיד יהיו אלה נשים בספריה של מונרו) הלוקחות את גורלן בידיהן, למרות הסביבה השמרנית ותכתיבי החברה בה הן חיות.

כך גייל, גבורת הספר "מלון ג'ק רנדה" החליטה יום אחד לנסוע בעקבות האיש שהיה פעם בן זוגה, ויום אחד עזב ונסע לצד השני של העולם. היא חיה בעיירה הקטנה (תמיד אלה עיירות קטנות) ומושאי ההתיחסות שלה הן בדרך כלל נשים אחרות, כולל אמו של האיש שנטשה. והשיחות ביניהן.
פעם הם היו זוג, גייל וויל; ויל התאהב בה, והיא בו, והם עברו לגור יחד ונישאו. והשגרה נכנסה אט-אט לחייהם. כך, בלי משים, ועם השגרה הגיעה גם ההתרחקות ההדרגתית, כזו שאת לא באמת מרגישה שהיא מגיעה, אבל היא מגיעה.
ומתישהו הוא עזב. ואז נסע לארץ אחרת ביבשת אחרת. ומתישהו היא נסעה אחריו. החלה לכתוב לו מכתבים תחת זהות בדויה, נענית לבדידות שחש אדם שנסע לארץ אחרת, ויחסי הכוחות בינו לבין אשתו (החדשה) השתנו והתערערו.
ועל כל מה שקורה לה. אשה נטושה שהחליטה להחזיר לעצמה משהו מן השליטה שפעם היתה לה על חייה.

או ביאה, בסיפור "ונדלים", שהצליחה להכנס ללבו של לאדנר, ללבו ולביתו, כפי שאף אשה אחרת לא הצליחה. ביאה בת למשפחת דאוד (כל הסיפורים בספר מתייחסים לשני כפרים בוואלי, ומשפחת דאוד היתה, פעם המשפחה העשירה, המעסיקה של רבים מבין תושבי הוואלי) היתה אשה מוזרה במקצת, ואולי לכן מצאה בלאדנר בן זוג הולם, והוא מצא בה, או לפחות הסכים.
לביאה היה פעם בן זוג אחר מן הכפר, איש טוב לב וחברותי, חברותי מדי לטעמה, אבל בכפרים קטנים את לא משנה את הכללים בבת אחת, את לא עוזבת את מי שהחברה חושבת שמתאים לך להיות איתו, ושאת כבר איתו, גם אם אינך חפצה בכך יותר, כי כך צריך ואלה החיים, וזו החברה שאת חיה בה.
אלא אם כן את מסירה מעליך את כל מוסרות החברה, ובוחרת לך בחיים שאת בוחרת.

וכך גם בסיפורים האחרים בספר הזה, נשים הלוקחות את גורלן בידיהן ומחליטות, לא פעם בניגוד לציוויי החברה שסביבן, לחיות על פי בחירתן.
ובכל מחיר.


לסקירה המלאה:
https://irisganor.com/?p=4729

סודות גלויים של אליס מונרו הוא דוגמא מצויינת לכתיבה מאופקת, חסכנית, שלא תמיד מדברת לבני זמנינו, אבל אם שוקעים בתוכה היא מתגמלת במיוחד. העלילות מדוייקות, הדמויות צלולות ואין (לרוב) שום פואנטה. יש זרמים מתחת לפני השטח ולא תמיד קל להבחין בהם