אמנות מתעלת את הכאב – בין אם מדובר בכתיבה או בציור, הבעה עצמית לסוגיה יכולה להוות פורקן כאשר הכאב שמרגישים גדול מכדי להכילו.

מעבר ליחסים הסבוכים שלה עם עצמה ועם בן סטורם, הגבר הבריטי הנאה שמסתיר בשרוול סודות רבים משלו, מנהלת טליה בלום מערכת יחסים גם עם דרכי ההבעה העצמית שלה – הציור שלה וכמובן הבלוג. הבלוג החושפני והסקסי של טליה הולך וצובר קוראים. הכתיבה, כמו האוכל והסכין, הם ידיד ואויב עבורה. הם מקור לנחמה ולכאב, הם התמכרות, הם החיים עצמם.

האנונימיות של הבלוג מאפשרת לטליה לחשוף את עצמה כפי שמעולם לא עשתה קודם לכן. הכתיבה משחררת אותה מהכבלים של העבר, אבל מהר מאוד היא מגלה שכדי להמציא את עצמה מחדש היא תצטרך לגלות את עצמה קודם.

הכתיבה שלובה בחייה של טליה לבלי הפרד, ובכך חושפת אמירה מעניינת מאוד של המחברת על מקומה של הכתיבה בחיים שלנו אנו ועל כוחה ההרסני והמרפא של המילה הכתובה.