לאורך חייה סירבה נוגה להביא ילדים לעולם – לדעתה היא יכלה ללדת, אך לא רצתה, והקוראים מוזמנים לתהות מדוע. לכן נפרד ממנה בעלה אוריה לפני כמעט עשור, למרות אהבתו האובססיבית אליה, שאינה שוככת גם היום, כשיש לו אשה שנייה וילדים.
חודשים אחדים לאחר מות אביה של נוגה מבקש ממנה אחיה התל־אביבי לקחת חופשה מן התזמורת שלה ולהגיע ארצה, כדי לשמור במשך שלושה חודשים על דירת ילדותם בירושלים, ובכך לאפשר לאמם להתנסות בדיור מוגן בתל־אביב, בקרבתו.
בשהות הזמנית הכפויה שלה בישראל מוצא האח לנוגה עיסוק – למלא תפקידים של ניצבת בסרטים, בסדרת טלוויזיה, ובאופרה "כרמן" המוצגת למרגלות המצדה. החוויה החדשה ורבת־הזהויות הזו מתחילה לסדוק את ביטחונה ודעתנותה של גיבורת הרומאן, שדימתה עד כה שגבולותיה ברורים ובטוחים, ומוגנים בתוך המוזיקה שהיא מבצעת. התפקידים האקראיים שאליהם היא נקלעת כניצבת־מזדמנת, המלווה עלילה של אחרים בלי "טקסט" בפיה, הולכים ומתגלים כמטפורות קנטרניוֹת להיבטים שלה־עצמה. ובעצם בכל הרפתקאותיה המפתיעות במהלך שלושת חודשי "הניסיון" מזַמֵן לה העולם, בשכנות מקרית, שלל אירועים ודמויות שהיא תוכל לפרש כאותות הנוגעים לחייה, כאתגרים וכפנטזיות.
כושר הדמיון השערורייתי המפורסם של א.ב. יהושע חוגג כאן. האשה הסולידית ובעלת הגבולות תיקלע לסדרת מצבים פורצי גבולות והליכות נאוֹתוֹת. בזכותם הרומאן הזה כה חיוני, נמרץ ומשוחרר. בגללם יהפוך "הניסיון" של האם גם ל"ניסיון" של נוגה. בתוך הסימביוטיוּת העזה והמניפולציות ההדדיות שקיימות בין דמויות הרומאן הופכת הניצָבוּת לשאלה עקרונית: מתי אַת רק סטאטיסטית פאסיבית בעלילה של מישהו אחר, ומתי את מובילת העלילה, הפועלת מתוך רצונך. נוגה תתקדם מניצבת לבעלת־עלילה, אך מבלי שא.ב. יהושע יכפה על קוראיו סיבתיות פסיכולוגית אחת, סכמטית. גם בכך ניכרת ב'ניצבת' חירות רוחו של רב־אמן.