את התרשמותי מספר הביכורים של אורלי סיגל אני רוצה להתחיל דווקא מצורת הכתיבה, מהשפה, מהמשפטים. משובח! אין מילה אחרת לתאר.

צורת הכתיבה הזורמת, לעיתים במשפט קצר לעיתים ארוך, לפעמים מילה אחת מסכמת ולפעמים משאירה שאלה פתוחה. העושר המילולי המדויק, השפה שאינה גבוהה ומתנשאת אך אינה סלנג רחוב. כל אלה יצרו צורת כתיבה שנותנת תחושה כאילו הספר כולו הוא שיחה בין אנשים ולא מילים מודפסות. שאפו!



העלילה עוסקת בקבוצת חברים קרובה. שני זוגות נשואים, אחד גרוש. בית, ילדים, עבודה, משפחה. עד כאן הכל גלוי וידוע אך מה מסתתר מתחת?

תשוקות, צורך לנסות, לטעום, לדעת, להרגיש אבל הרי כולם חיים במסגרת ומסגרות לא פורצים. או שכן?

כל החברים מחליטים לחיות יחד עם ילדיהם בקומונה אחת. זה לא רק לבשל יחד, להרדים ילדים יחד ולהכין ארוחת ערב יחד אלא זה גם להתחבר פיזית ורגשית זה לזו וזה לזה.

ההחלטה לפתוח את הנישואים בצורה משותפת, לעשות סקס חופשי, לאהוב קצת אחרת, לממש פנטזיות מובילה כל אחד ואחת מהם להתמודדות לא קלה, לסודות ושקרים חדשים, לכעסים שצפים, קנאה, רוך, תשוקה מטורפת, נפילה כואבת ושיעור לחיים.

הספר מספק הצצה מסקרנת למה שרבים חושבים בינם לבין עצמם ורק מעטים מנסים.

נושא פתיחת הנישואים תופס תאוצה לאחרונה ורבות מדובר עליו. ואולם, בעיניי ישנו הבדל גדול בין לפתוח נישואים לבין לגור יחד בקומונה.

נישואים וזוגיות נחשבים כטאבו גם בעולם הלכאורה מודרני בו אנו חיים. אבל בחדרי חדרים ובחדרי הלב רבים מבקשים לעצמם את החופש והיכולת לאהוב יותר מאחד, לחשוק ביותר מאחת.



הספר כתוב בשני קולות ולא תמיד מבינים מיד בהתחלה מי המספר ואולם בזכות העלילה הקולחת ובעיקר המעניינת ובזכות הכתיבה המשובחת קל ליישר קו ולהתעלם ממגרעה קטנה זו.



לסיכום, הספר מומלץ בחום בשל הנושא המרתק שבו, האמת המוטחת בלי התייפיפות ומומלץ לאנשים עם ראש פתוח ואפס שיפוטיות.

עריכה: עלמה כהן-ורדי

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן