נוטות החסד

"באותה מידה יכולתי גם לא לכתוב. אחרי הכל, זו לא חובה. מאז המלחמה נשארתי נחבא אל הכלים; השבח לאל, מעולם לא חשתי צורך - כמו כמה מעמיתַי לשעבר - לכתוב את 'זיכרונותיי' לשם הצטדקות, כי אין לי על מה להצטדק, וגם לא למטרת רווח, כי אני משתכר יפה למחייתי גם כך... אינני מתחרט על דבר: עשיתי את העבודה שלי וזהו; באשר לעלילות המשפחתיות שלי, שאולי אספר גם עליהן, הן ענייני שלי בלבד; ובאשר לשאר הדברים, אין ספק שלקראת הסוף קצת עברתי את הגבול, אבל אז כבר לא הייתי לגמרי אני עצמי, התרופפתי, וחוץ מזה העולם כולו התערער מסביבי, תסכימו איתי שלא הייתי היחיד שאיבד את הראש... על אף כל מידותי הרעות, והן היו מרובות, נשארתי אחד מאלה שסבורים שהדברים ההכרחיים היחידים בחיי האדם הם אוויר, אוכל, שתייה, הפרשות וחיפוש אחר האמת. כל השאר נתון לבחירה".