"קולינס שומרת על נקודות החוזק שליוו את סדרת 'משחקי הרעב', במתח המשולש התמידי בין קטניס היפה והאמיצה, לפיטה הנאמן שמאוהב בה מילדות ולבין גייל שהיה לה אח גדול והמגונן היחיד במציאות שבה היא חשופה תמידית. אבל רומנטיקת הנעורים הזו לא מפריעה לניקולס לייצר סיפור פקוח עיניים וישיר שבו לכל מהלך יש מחיר, ובמקרה של קטניס המחיר הוא לא רק אישי, הוא גם משליך על העולם שאותו היא נאלצת בכורח לייצג עכשיו. העובדה היא שלמרות הפיתוי לכופף את המסר האנטי קפיטליסטי, המתנגד לניכור המערבי והחושף את סכנות המודרניזציה ולהשטיח אותו לכדי מוצר מתקתק ונוח לבליעה, קולינס עומדת בגבורה מול הסכנה.

"'משחקי הרעב' הוא אפוס מדכא, מלא ביקורת ואזהרות על הכיוונים האפשריים שאליהם צועדת האנושות בפזיזות. הוא מרתק בגלל השוני של העולם הבדיוני שקולינס בוראת ובגלל קטניס (שדמותה אמנם מפותחת פחות בספר האחרון לטובת התפקיד והמסר שמונחים על כתפיה), אבל הוא מהפך קרביים דווקא בגלל הדמיון לעולם שבו אנחנו חיים בו כבר עכשיו – עולם שבו המאיון העליון מנהל את שאר האנושות כאילו היה מפעיל בובות אכזרי וכל יכול. אם זהו כבר עכשיו המצב, הרי שכולנו בשלב כזה או אחר נצטרך לבחור האם לשחק בעצמנו את משחקי הרעב."

- לילך וולך, "וואלה!", 2012