מרשעת

ספר שהיה לי קשה לקריאה. כשקוראים מנקודת המבט של הרע, ומבינים את המניעים שלו, שבמקרה הזה הם טובים מאוד, לא קל להגיע לסוף ולראות מה התוצאה.

יצאתי מהספר בתחושה לא ברורה. הסיפור מעניין, אבל כל הזמן חיכיתי לטוויסט שיסביר הכל ויבהיר הכל, ויהפוך את כל הסיפור שקרה עד עכשיו למבנה הרגיל של סיפור- והגיבורה תפרוץ ותצא. חשבתי שכל מה שקרה היה הקדמה ואז היא תשתנה באופן דרסטי. ואז היא תהיה גיבורה מהספרים. אבל זה לא קרה. ואולי זה מה שמיוחד בספר הזה. הוא לא ברור. הוא נוגע בדברים, אבל אין לו קו מסודר אחד. הוא קצת כמו החיים שלנו. אמיתי במובן שלא נפתרים דברים ברגע. שבדרך כלל לא כל הקשרים נפרמים. שלא תמיד מבינים הכל בסוף, ושאנשים לא משתנים ברגע. ספר מעניין.

אחד הדברים המרשימים בספר הזה הוא מורכבות הדמויות והמניעים: מגווייר מקריב את הרצון הטבעי של הקוראים לאהוב את הגיבורה על מזבח אהבתו לאמת: הוא יוצר "מכשפה" מרשימה אבל בלתי ניתנת לאהבה: היא לא פופולארית בצדק כי היא אומרת את האמת, ואין דבר קוטל פופולריות יותר מאמירת האמת... גם נושא "טוב" ו"רע" נהפך בספר הזה על פיו: מי הטובה ומי הרעה? זו שאלה שאי אפשר לענות עליה. בכלל מגווייר עוסק רבות בנושא אמת ושקר, טוב ורע, אפשרי ובלתי אפשרי. וגם באופן מפתיע (למכשפות...) ברגשי אשם וצורך בכפרה.

למעשה זה ספר פילוסופיה המציב דילמות ושאלות של מוסר, של מעמדות, של אהבה ומחילה, של יחס לחלשים ולבעלי חיים,
נראה לי שחלק מהקוראים לא יאהבו אותו: הוא אפל, בוטה ואף אלים, לפעמים, והוא כביכול פנטזיה. מי שיהיה מוכן לתת לו צ'אנס ימצא הרבה הנאה ועוד יותר - חומר למחשבה.

אהבתי מאד. העלילה לא קונוונציונלית והגיבורים מפתיעים מאד. לא כל מה שהם עושים ברור וגם לא תמיד כוונותיהם אבל בסה"כ החוויה מהנה מאד

ספר מפתיע, בו הדמות המרכזית שנויה במחלוקת ולא קל להזדהות או לחבב אותה. הספר מלא בדיונים על רשע ומשמעותו ולפעמים הם קצת כבדים מדי אבל בסה"כ זה ספר לא רע בכלל