הספר הקצר הזה כתוב כמונולוג של המומחה לשואה. הוא מתאר בו תהליך בו האובססייה והניסיון להתאים את הידע "למציאות הנדרשת" מפרקים את אישיות המספר, ומרכיבים מחדש משהו אחר. אין בו דמויות מורכבות אחרות, פרט לתיאור חיצוני ושטחי, אם בכלל. אשתו וילדו של הגיבור נוכחים-נפקדים בחייו. הוא אינו מתעניין באמת בהם או בכל אדם חי אחר. הוא עובר להתגורר בפולין, גלמוד, מוזנח ונהפך לדמות "משם".

אני לא קוראת בדרך כלל ספרות ישראלית, ונמנעת ככל יכולתי מספרות שואה, שלאחרונה יש פריחה שלה (בעיקר נכתבת על ידי סופרים שנולדו שנים רבות אחריה).

שריד נזהר מאד. הוא עוסק בשואה בכבוד הראוי, מציף פרטי פרטים של טריוויה – חלקה ידוע יותר, חלקה פחות. הוא נזהר מאד בביקורת על התופעה ועל העוסקים בנושא והמתפרנסים ממנו, הוא רק רומז. יש בספר אירונייה מאד מאד דקה, וביקורת מאד קטנה וזהירה, לא משהו שאפשר לבוא אליו בטענות...
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=103396

זהו ספר קצר עם 136 עמודים המרכיב בתוכו המון נושאים בהיבטים שונים, ולא קלים, אשר מותירים את הקורא ללא אוויר. לא כולם יתחברו לספר כזה.