בעיירה אחת בערבות ארגנטינה צופות תלמידות בבית ספר דתי לבנות דרך חלון שנשאר בטעות פתוח במראה שלא כוון לעיניהן. מורותיהן המסורות מעבירות את הסיפור לאמהות ומשם הוא צובר תאוצה ועובר גילגולים שונים בדרכו של דל מסטו לחשוף מניעים נסתרים, אלימות וצביעות של אנשים הנראים לכאורה מכובדים ושוחרי טוב. בת 15 שבתוליה המעיקים מוקרבים על מזבח נקמה באמה השנואה, בת 80 שמארגנת מחאות מכובדות ומשגיחה בשבע עינים שאף אחד לא יגנוב ממנה את מחאותיה. מועדוני ספורט שאיבתם למועדון האחר מאפשרת לחבריהם אלימות של "אנחנו" מול "ההם", כומר שאוהב לדרוש דרשות ואוהב גם נערים צעירים, ורבים נוספים.

דל מסטו הוא סופר מריר. הוא אינו חס על צעירים ועל זקנים. על דת ועל קניין. הוא משתמש בהומור ובאירוניה כדי להצליף בדמויותיו. אין איש בעיירה הזו שהוא נקי כפיים אבל כולם מוכנים - בהתלהבות - לידות את האבן הראשונה ואת אלה שאחריה. דל מסטו יליד איטליה היה בן 12 כשהגיע לארגנטינה, לעיירה דומה לעיירה אותה תאר בספרו זה. מן הסתם להיות דור ראשון למהגרים עושה משהו לאישיות. אבל לדל מסטו כישרון כתיבה וכישרון לאפיין דמויות, כך שקראתי, גיחכתי מרשעותו כצופה, כאילו כל ההתנהלות המתוארת אינה מוכרת לי ואינה נוגעת לחיי.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=65019

עיירה קטנה, מבוגרים אדוקים בדתם, ותלמידות שמנסות להבין את העולם. סגנון הכתיבה קולח ורענן, אבל לא תמיד העלילה מחזיקה את הסיפור

ספר פשוט, עלילה פשוטה ולא מענינת. מנטליות של עיירה קטנה שמנסה בכל כוחה להמציא סיפור שיסחוף את עצמה ואולי מישהו נוסף. כפי שיעל כתבה - יש בו יותר ביקורת על הכפריות והפרובנציאליות האומללה של אנשי הכפר, ופחות ספרות מענינת.

ספר קליל וקולח, שמציג את המרקם החברתי המורכב של כפר קטן בצורה משעשעת מאוד. מומלץ בהחלט ומתאים מאוד כספר לנסיעות.