אנחנו משתמשים בטכנולוגיה בלי לשים לב אליה במיוחד. אנחנו מתפעלים מהמצאות חדשות, חלקן צעצועים שכל שימושם הוא שעשוע רגעי, חלקם נמצאים בשימוש יתר - כמו ציוד רפואי לסוגיו שהשימוש הרב שעושים בו אינו בהכרח מרבה בריאות. חלק מהטכנולוגיה חבוי מעין המשתמשים ההדיוטות. הוא נמצא ברקע הפעולות היומיומיות שלנו - הפעלת מתג, פתיחת ברז, חיפוש באינטרנט, משחק. ויש בעולמנו - מעבר לערמות האשפה החונקות חלק מהחיים על כדור הארץ - גם הצטברות של מכונות שונות, בעלות תבונה - אם אפשר לקרוא כך ליכולת לבצע פעולה טכנית - שלפי וילסון ברגע מסויים, כשהכמות שלהם תהפוך קריטית, היא עלולה להפוך מודעת ולפנות נגד יוצריה ומשתמשיה, אנחנו.

הספר כתוב נחמד, מותח לעתים. יאהבו אותו, כנראה, חובבי האקשן הבדיוני, ובעיקר הטכנופובים - אלה שממלמלים "יום אחד כל הטכנולוגיה הזו תתפוצץ לנו בפרצוף! שכחנו כבר איך לחיות חיים רגילים של בני אדם!". אני, בניגוד לוילסון, בטוחה שקטסטרופה אם וכאשר תגיע לא תהיה דומה לסיפורים שקראתי. היא תהיה, כנראה, משהו חדש ושונה שאין לצפותו. וזו, אולי, רק נחמת טפשים.

מלחמת הרובוטים הוא ספר מהנה למדי, עם כמה רעיונות טובים אבל כשחושבים מעט על הבעיה אפשר באמת למצוא רעיונות טובים יותר, אבל הוא כתוב נחמד ומספק חווית קריאה נעימה בהחלט

ספפר מדע בינוני נחמד, העלילה מסופרת בצורה טובה, וגם הדמויות בסדר, בסך הכל נהנתי למרות שקראתי טובים ממנו.

סיפור נחמד (גם אם לא מקורי). נקרא היטב. הבעיה העיקרית שלי היתה שבתור מחשב מבריק הוא לא פועל בדרך מבריקה כל כך. אני אישית הייתי יכול לחשוב על דרכים יעילות הרבה יותר לטיפול בבעיה הנקראת בני אדם.

רעיון מרתק (גם אם לא מקורי). הבעיה העיקרית שלי איתו היא שיכולתי לחשוב על דרכים הרבה יותר פשוטות לטיפול בבעיה שנקראת בני אדם. יחסית למחשב כה מבריק - הוא לא פועל בצורה מבריקה במיוחד.

ספרי אפוקליפסה שבהם רובוטים משתלטים על העולם הם החביבים עלי ביותר. מלחמת הרובוטים של דניאל ה' ווילסון הוא מותחן קליל ומהנה מסוגו, עם דמויות שקל לחבב ועלילה מעט נדושה ופשטנית אך כתובה היטב.