מורם מעפר

פורטוגל, מה אנחנו יודעות ויודעים עליה? אם הקשבנו הקשב היטב בשעורי הגיאוגרפיה וההסטוריה בימינו בתיכון או בחטיבה, ודאי נזכור את חלקם של הפורטוגלים במסעות לגילויי ארצות חדשות ונתיבי ים חדשים, אי אז במאות ה- 15 וה-16. אולי נזכור את מקומה של פורטוגל כמקום מעבר לסחורות (כולל סחורה אנושית) בין אפריקה לבין העולם החדש.

מי שהקשיבה עוד קצת בשעורי ההסטוריה היהודית, תזכור וודאי את מקומם של היהודים בספרד, שכדי להמשיך בחיים כאזרחים במקום נאלצו, בדרך זו או אחרת, להמיר דתם, ורבים מהם המשיכו לקיים בסתר מנהגי יהדות, ונקראו "אנוסים", מנהגים הממשיכים להתקיים עד היום, גם אם המקיימים אותם נוצרים גמורים, שאין להם כל קשר ליהדות.

מה אנחנו יודעות על מקומה של פורטוגל במאה העשרים, בתוך המלחמות הגדולות, הראשונה והשניה, וביניהן? כי אלה כבר לא הוזכרו בשעורי ההסטוריה בבית הספר, ומי שלא העמיקה וחקרה, לא ממש יכולה לדעת.

וזהו מקומו של הסופר (ומקומם של המשוררים, הציירים, הפסלים, הכוראוגרפים, הזמרים, המוזיקאים ועוד ועוד אנשים שהאמנות היא כלי הביטוי שלהם) המשתמש בכתיבתו כדי לספר לנו סיפור; סיפור שדרכו נכיר את חיי האנשים ואת המקום שבו חיו. חיו ומתו, ונולדו.

זהו מקומו וזוהי גדולתו של סאראמאגו, שיודע לספר, בשפתו המיוחדת שאין דומה לה, ולהביא בפני הקוראת והקורא את סיפור החיים, שעד כה נסתר מעיניהם

סאראמאגו מספר את סיפורה של משפחה אחת, ארבעה דורות, שחיו כל חייהם בתוך אחוזה גדולה אחת, שבעליה קבלו למשמורת מן השליט, ונעזרו בכוחות החוק הרשמיים כדי לשמר ולשמור את שליטתם באחוזה ואנשיה.

ל ארבעה דורות כתב סאראמאגו – דוּמינגוּש מַאוּ-טֶמפּוּ שהיה סנדלר והביא את אשתו שרה דֶה קונסֵיסאוּ לעיר אחרת, והשאיר אותה ואת ילדיו שם, ונדד, וחזר, והכה אותה לעתים, והיה משאיר אחריו חובות, עד שבחר שלא להמשיך עוד. ובנם ז'וּאַוּ, שביום מן הימים יהיה חלק מן החבורה שתנסה לשפר את תנאי עבודתם של פועלי הדחק, וייקרא לחקירה בידי כוחות הבטחון, והמשטרה החשאית, שאת שיטותיה הכרנו כבר ממשטרים אחרים.

סאראמאגו, באחד מספריו הראשונים, ספר שאין בו שום עניינים מטאפיזיים, כמו מוות המפסיק לקצור בחייהם של אנשים, או מרכבות מתעופפות, מספר את סיפורם של האנשים הפשוטים, אלה שאין מספרים את סיפוריהם אף פעם. האנשים שלא היו שליטים, או מגלים, ושמותיהם אינם מופיעים בספרי ההסטוריה, האנשים שנולדו וחיו ומתו, וחייהם היו קשים בדרך כלל עד מאד, וכל אחד ואחד מהם לא היה חשוב, אלא לעצמו ולמשפחתו, וביחד הם הם האומה הפורטוגזית.

בשפתו הייחודית שאין דומה לה מספר סאראמאגו את סיפורם וכאבם של האנשים, האזרחים, משוללי הזכויות ועתירי החובות. החיים והמתים, ודרך סיפורם את סיפורה של פורטוגל. והסיפור הנגלה לעינינו מאיר אותן, ופותח לנו צוהר להכרת פורטוגל כפי שהיא.

מומלץ עד מאד

לסקירה המלאה: https://irisganor.com/?p=2897

ספר טוב, כתוב בצורה מעניינת, דמויות חזקות מורכבות. באמת ספר יוצא דון ומיוחד... תאורים חזקים ועמוקים דימויים מדהימים. ספר עם הרבה עומק, כאב ייחודיות.

את ז'וזה סאראמאגו אני מאד אוהב, קראתי כבר כמה וכמה מספריו, וגם הספר הזה לא אכזב אותי. כתיבה מצויינת, דמויות מורכבות ומעניינות, שפה עשירה ודימויים יוצאי דופן. ספר טוב