הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
3
גם ב - Kindle
מה אתה מסתכל על
36 

מה אתה מסתכל על


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
3
36 
36 
גודל (עמ'): 200
מו"ל: ידיעות ספרים
  • ISBN: 3625838
  • גודל (עמ'): 200
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 29/07/2018
  • שם המחבר: תמר מרין
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

אמא וילד יוצאים מחנות גלידה אל מציאות קרה ולא-מתוקה. ילדה אחת, שמתבלטת מבין בני כיתתה בבית ספר יוקרתי בלב תל אביב, הופכת למושא של קנאה ואכזריות, אבל חווה גם אחווה בלתי-צפויה. זוג צעיר הולך ונרמס תחת עולו של דור ההורים המאכזב והבוגדני. זוג אחר מחשב את קִצו לאחור כשמסתבר שהאישה בוגדת בגבר עם אישה אחרת. סופרת מבטיחה מתארחת בחוג ספרותי ביתי של נשים תרבותיות שמתגלות באור אחר. אב תקוע ברכב עם שתי בנות רעבות. מישהי מביטה במראה ואינה רואה את פח הזבל של הנפש. מישהי שומעת מישהו נופל. מישהו מחפש יציבות.

מה אתה מסתכל על הוא ספר ישראלי עכשווי המבוסס על סיטואציות מוכרות אשר מוצגות באומץ ובלי סנטימנטליות. התנסויות יומיומיות לכאורה של חיי בורגנות ישראליים – שאינם שבעים ואינם נוחים – מתגלות כחוויות של ניתוק, אבסורד ואלימות, אבל גם של עושר קיומי גדול שבתוכו נבללים אור וצל, יופי ועדינות, סדר, הפרת סדר והיעדר סדר.

בכתיבתה הנוקבת ושובת הלב מזכירה לנו תמר מרין את יכולתהּ של הספרות לשמש ביטוי משוכלל של החוויה האנושית ולסמן את הגבולות הערכיים של בני הדור הזה ממש. אנו מוזמנים להתבונן מחדש על מה שחשבנו למובן מאליו בקשר למשפחתיות, לאימהות ולזהות נשית וגברית. אמונות שווא מנחמות עשויות להתברר כשקריות, ומיני גיהינום נסתרים יתגלו במלוא האיום שבהם. מנגד, ערכים אבודים כגון חירות ומרד, תקווה ואמונה, זוקפים את ראשם במפתיע, כי בכל מקום שבו יש קשב, יהיה דיאלוג, ובכל מקום שבו יתרחש דיאלוג, אפשר אולי לדבר גם על גאולה.

תמר מרין היא אחת הסופרות הייחודיות הפועלות בשדה הספרותי הישראלי. רומן הביכורים עטור השבחים מפרי עטה, "ילדים", ראה אור בשנת 2015 ב"ידיעות ספרים" וזכה בפרס קוגל ובפרס משרד התרבות.

המשך קריאה
  • ISBN: 3625838
  • גודל (עמ'): 200
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 29/07/2018
  • שם המחבר: תמר מרין
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא או הירשמו

סקירות

  • איריס
    איריס
    ".. ואולי זהו גם טיבם של חיי נישואים: לא תמיד אפשרי שהחלומות של שניכם יתממשו באותו זמן, לפעמים זה התור שלו ולפעמים זה התור שלָך, וגם זה דבר שצריך לזכור." (עמ' 158, בתוך: "סַפּירסטין")

    "טורד מנוחה", "עוכר שלווה", אלה עברו לא פעם בראשי בזמן קריאת ספר הסיפורים המצוין הזה של תמר מרין. לפעמים גם חייכתי לעצמי, כשנתקלתי באירוניה דקה, כזו כמו בסיפור "ספירסטין" שהציטוט לעיל מובא ממנו – סיפור על סופרת המתנה אהבים עם סופר שאינו בעלה, שבעלה כתב עליו פעם ביקורת נוקבת ולא חיובית, שבעלה נמצא ממש בזמן הזה בטקס פרס ספיר, ממתין לדעת האם זכה; היא לא היתה מועמדת.

    נקמה? צורך "להשוות"? לא בטוח. אבל יש בכך מעט מן המשעשע.

    הסיפורים בספר הזה עוסקים בעיקר, אבל לא רק, במה שקורה מאחורי הקלעים של המשפחה ה"נורמטיבית" (כמה שאני מתעבת את הכינוי הזה); מה שקורה אחרי שסוגרים את הדלת בפני העולם, מדליקים את האור בתוך הבית וכל הרוחות הרעות מתחילות לנשב.

    כך ב"פרידה", הסיפור הפותח את הספר, נפרשת מערכת היחסים עם אמו של הבעל, כזו שבה כספה של האם "קונה" לה סוג מסוים של שליטה על חייו ועל המשפחה בכלל, עד שהוא מואס בה לגמרי. ויש לזה מחיר, בהחלט יש לזה מחיר.

    "חושך" טורד מנוחה מכיוון אחר לגמרי – מכיוון הילדים, אלה ההולכים לבית ספר נחשב, בעצם נוסעים אליו בהסעות, ובתוך בית הספר הנחשב הזה ישנן היררכה בין הילדות, וגיבורת הסיפור, שכותבת כל כך יפה ועל כן מוערכת ביותר על ידי המורות, לא נמצאת בחבורת "המקובלות", וצריכה לתמרן כל הזמן כדי לא להיפגע לגמרי.

    בזמן קריאת הספר הזה, קראתי ראיון שהתפרסם עם מרין ב"ידיעות אחרונות", ראיון שהאיר את הסיפורים באור נוסף, ואיפשר קריאה מעמיקה אף יותר.

    "הסופרת מתארחת" היא בת דמותה של מרין, שיצאה להתארח בחוג בית, באחד הפרברים המאד שבעים, כדי לדון בספרה. חוג נשים, שבעות, משועממות מעט, מדור אחד קודם לסופרת, הממלאות זמנן בכל מיני עיסוקים, וגם בחוג בית שכזה המארח סופרת. אלא שהנשים הללו מלאות ביקורת ונוטפות ארס כלפי התיאורים שבספר נשוא המפגש, והתכונות שהן מייחסות לסופרת, והמפגש הופך לטעון יותר ויותר.

    ויש עוד.

    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/3839/
  • דן
    דן
    המשך - אבל בקריאה שניה, או אחרי הרהור מסויים במה שקראתי, ראיתי שיש לסיפורים איזה עומק, איזו תובנה עצובה עמומה שמתחבאת בתוכם. לא תמיד הסיפורים נעימים לקריאה ולא תמיד הגיבורים מעוררים עניין אבל בכל זאת יש בהם משהן
  • דן
    דן
    בקריאה ראשונה הסיפורים בקובץ "מה אתה מסתכל על" של תמר מרין גרמו לי לאיזו תחושת אנטגוניזם. משהו בקיצור היומני, היום יומי ולא ספרותי, גרם לי לחשוב "למה אני צריך לקרוא את זה?"