למרות שהתחשבתי בו ולא פרצתי אליו הביתה, ואפילו שקלתי ברצינות להציע לו כתף – או שד – לבכות עליהם (אתן יודעות, בגלל הגירושין), הוא גרם לכך שישליכו אותי לכלא בגלל תקרית קטנה. לכלא, בנות! הוא היה אמור להודות לי בצורת אינספור אורגזמות, לא לזרוק אותי לבית הסוהר.

אחרי אותו יום, רקמתי תוכניות לחנוק אותו במקום להתנפל עליו ולהתמזמז איתו. אז מה אם הגוף שלי פשוט הצטמרר כשהוא לחש לי מילים גסות באוזן? אי אפשר להאשים אותי. ומתי הוא בכלל נישק מישהי בפעם האחרונה? מי יכולה ליהנות מנשיקה שמגיעה עם התקף לב?

גם אם הוא והבן שלו הם ההמצאה הכי גאונית מאז הלחם הפרוס – ואני לא אומרת שזה נכון – לא הייתי מסוגלת להתאהב בו. לא משנה אילו הבטחות הוא ילחש על עורי, הקללה לא תאפשר לנו להיות יחד. אני לא עלמה במצוקה – אני יכולה להגן על עצמי, תודה ששאלתן – אבל עמוק בלב, בהחלט קיוויתי שאדם קונור יהיה הגיבור של הסיפור שלי.