לכתוב ולגנוב הוא ספר שיש בו מן המציאות שידועה לרבים מאיתנו ונכתבו על המציאות הזו לא מעט ספרים. בכלזאת יש משהו שונה בסיטואציה בספר הזה.

דריה היא תסריטאית. למעשה היא רוצה להיות כזו, להוציא את הכישרון שבה, הפוטנציאל שטמון בה. שעות היא מול המחשב על חשבוןחייה האישיים אבל תסריט לא יוצא מזה. היא נשואה לנחומי ולהם ילדה בת חמש וחצי.

רן, מפיק טלויזיה מוכשר אף הוא אך לא מוצא את דרכו. רן נשוי לורדי, אב לבת ומצפה עם אשתו לילד שני.

כשדריה מתחילה לעבוד אצל רן ומספרת עליו לבעלה לרגע לא עלה בדעתה לאן תוביל העבודה הזו אבל מהר מכפי שנדמה החצי משרה בה החלה לעבוד אצל רן הופכת למשרה מלאה והעובדה שרן אינו הטעם שלה כלל גם הוא בטל והם מוצאים עצמם בסוג של מערכת יחסים. למה סוג של? משום שאין זו מערכת יחסים אמיתית. ספק אם יש בה אהבה. יש בה תשוקה ולהט, יש בה הרבה האשמות, יש בה הרס עצום אך רגש לא ראיתי שם.

הם עסוקים להיות כל הזמן בקשר. טלפוני, SMS , מיילים ופגישות. יש בהם דחף להיות ביחד, הם עסוקים כ”כ בקשר הזה ביניהם עד שאפילו יובל, בתה בת החמש וחצי של דריה נפגעת מכך.

לא קל לקרוא את הספר. טכנית, יש בו מעט יותר מדי פירוט של דברים קטנים ולכאורה לא משמעותיים שלעיתים מעיקים, המעברים בין הדמויות לפעמים אינם ברורים ויחד עם זאת יש משיכה להמשיך ולקרוא.

אין בספר אופטימיות אבל יש בו מציאות כואבת שדי בכך כדי לקרוא את הספר ולהפנים את המסר. אין בספר דמויות עם עומק אבל כל דמות היא אנחנו, השכנים שלנו, המשפחה שלנו.

דריה רצתה לכתוב תסריט אבל המציאות גנבה את ההצגה.