"יש בלב שלנו מקום לאינסוף אהבה, וככל שאוהבים - הוא גדל, וככל שהוא גדל - רק אוהבים אותך יותר."

את סיפוריו של רן אפלברג אני מכירה מהפייסבוק. מחכה שיפרסם סיפור חדש ואז קוראת אותו בשקיקה וחוזרת אליו שוב מאוחר יותר.

שמחתי כשהוציא את ספרו השני "לחבק לך את הלב" שכן כך, קובץ מסיפוריו יהיה ממש בהישג ידי בכל עת שאחפוץ.

רן אפלברג כותב אותנו. אותו, אותי, אותך. הוא כותב אהבה וכאב, דמעה וצחוק.

סיפוריו לוקחים אותנו מאהבות קטנות ופשוטות דרך איך להיות מאושרים משם אל הצד השני של הרחוב ועד המקום בשבילך, בשבילי, בשביל כולנו.

יש לי חיבה גדולה לסיפורים קצרים את זאת סיפרתי לא אחת. רן כותב אותם קצרים, מרגשים, מרתקים ועם סוף שקשה לשכוח.

כל סיפור הוא חיים, הוא מוסר השכל.

הסיפורים כתובים בשפה משובחת ומדוייקת.

ספרו של רן הוא כמו יין עתיק, משובח ויקר.

לא שותים אותו בכל הזדמנות אלא רק מדי פעם. כך את סיפוריו קראתי לאט, כל פעם סיפור אחר. לא את כולם בבת אחת למרות שעליי להודות שהיה קשה מאוד להתאפק.

בשבת בצהריים, בלילה הביל כשהשינה נדדה או אחרי יום עמוס. כל פעם סיפור שחיבק לי את הלב.

אז תרכשו לכם את ספרו הנהדר, תמזגו לעצמכם כוסית יין ותנו לסיפוריו לחבק לכם את הלב.