יל הוא בן 16, חולה סכיזופרניה שהפסיק לקחת את התרופות (שהן אופרה אחרת מבחינת הסבל שהן גורמות ואיכות החיים שהן מדרדרות) עזב את בית החולים והחל לשוטט בין מנהרות הרכבת הרבות. הסופר מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא נראית לסכיזופרן - ניסיון שאפתני שאין ביכולתי לומר אם הצליח או לא. במקביל יש ניסיון לעצור אותו - הוא יכול להיות אלים ולגרום נזק לאחרים וגם לעצמו. בלש משטרה שחור הממונה בדרך כלל על "מקרים מיוחדים" מסוג זה מתלווה לאמו של ויל בניסיון לעצור אותו. כל הסיפור מתרחש ביום אחד בו ויל מדלג ממקום למקום פוגש אנשים מפה ומשם, חושב מחשבות כאלה ואחרות ומנסה לפגוש שוב נערה שפעם, לפני שאובחן ואושפז, היה לו קשר אתה.

הספר שונה, בעיקר בגלל הניסיון של ריי להיכנס למוחו של פסיכוטי. מתוך מוחו של אותו אדם אפשר להבין קצת על תופעת "Folie à deux" המתקיימת במקרים מסויימים: סוג של ראיית עולם מעוותת עד כדי חולי המתקיימת בין שני אנשים קרובים, כאשר קשה להבחין מי מהם היה ההשראה לתופעות המתוארות. הסיפור הזה יעניין, כנראה, יותר את אלה העוסקים בתחומי החולי הנפשי מאשר את האחרים. מצד שני הכתיבה טובה ופיוטית וראיתי שהמון אנשים חשבו ש"התפסן בשדה השיפון" הוא ספר נהדר (לא שאני משווה את הסגנונות של ריי וסלינג'ר, חלילה) ונראה לי שהסופר רצה לכתוב ספר פיוטי ורומזני, סיגנון שנראה שרבים אוהבים, אז אולי אני טועה לגמרי.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=94853