קראתי את ספרו הראשון של איי וי אולוקיטה "עשרה חוקים פשוטים" ורותקתי ליצירת המופת. את הספר הזה קראתי באותה שקיקה אך באופן קולח יותר. ספר מעניין שאי אפשר לעזוב. מומלץ ביותר.

ספר ענק!!! הכותב מצליח למשוך אותנו בלי שנרגיש לתוך הסיפור, לא הצלחתי להניח את הספר עד לסיומו. פשוט מומלץ.

❄ "להרוג את אלוהים" ❄

⭐ זה הספר.
⭐ זו החוויה שלי...
⭐ מאחלת גם לכם..

"מוקדש לאנשים המחייכים היכן שלא יהיו"

במילים אלה, הסופר פותח בפנינו את הספר.
אני רוצה לציין שקראתי הרבה ספרים עם תודות והקדשות, לקרובים, לחברים, לנשים ובעלים, לעורכים ועוד סייענים.. אך מעולם לא נתקלתי בהקדשה מעין זו, שגרמה לי לחייך, האירה וחיממה את ליבי, טרם קריאת הפרק הראשון.
זו האחת מיועדת לכולם באשר הינם. המסר כל כך בהיר וברור ומגלה רמז או שניים, על הקשר הנאמר בספר ולחייים בכלל.

את הספר, קראתי פעמיים ברצף. בפעם הראשונה לאט..מאוד לאט. אומנם, אינו עב כרס כאנציקלופדיה, אך עמוק, מרתק ועוצמתי כמו האוקיינוס. שקט מלמעלה ובמעמקים ישנם חיים סוערים. הרבה מהם.
בהקשר זה אפשר לומר שהגודל אינו קובע, כי אל תטעו לחשוב, שהספר הזה יניח לעיניכם לרפרף מעל דפיו, כאילו הייתם בעלי כנף. ההיפך מזה הוא הנכון.
הוא גורם לעיניים, לקרוא ולגמוע כל אות בכל מילה ומילה. בין אם היא מלטפת ובין אם היא ננעצת בלב במלוא הכאב.
הוא גורם לכך שהפה נשאר פתוח קמעה, בכדי לשאוף אוויר לריאות, מעצם ההתרחשות ומרוב התרגשות.
מצד שני מחדד את רמת הקשב ואת הסקרנות שרק הולכת ומתעצמת.
מתחילתו עד סופו, הוא גרם ללב שלי לפעום בחוזקה, עד שנדמה היה שייתפוצץ וייתפזר בין הדפים.
בליל של רגשות ליווה אותי מול כל אחת מן הדמויות והן.. ברובן עשירות ומרתקות.
אהודות יותר או אהודות פחות.

בכמה משפטים אתייחס לשם הספר..
גם אני, כמו מספר קוראים, חשבתי שהשם הזה מאתגר. רגשית, מנטלית או איך שתבחרו..
הוא העיר בי משהו.. רגש ששווה היה להתבונן בו ושקשה לכמת אותו במילים.
מעין מבחן פנימי בהתנגדות, או קבלה. מול מחסום הרושם הראשוני ממראה עיניים. ואולי..אולי גם פחד.

אגלה לכם, שאת ספרו הראשון של איי וי אולוקיטה "עשרה חוקים פשוטים" קראתי קודם לכן ובנשימה אחת והוא לדעתי, יצירה ספרותית מעולה.
לא בכדי, הוא זכה בפרס הספר הטוב ביותר, לפני כשנה.
ועליו אכתוב בנפרד.
אך ראוי לספר, שבזכותו ידעתי שקיים בינינו סופר ישראלי, אשר הכתיבה המרתקת, הקולחת והרהוטה המייחדת אותו, אינה תופעה מקרית וחולפת, אלא..היא.. הדבר האמיתי שאני כל כך מעריכה ואוהבת ושאליו מתחברת.
את ההבנה הזו, חיזקה הקריאה של עוד סיפורים קצרים, אשר מתפרסמים בדף הספר בפייסבוק.
דף הקרוי בשמו של הספר
"עשרה חוקים פשוטים"

משם, נותר רק לחכות לספר הבא. וכשהוא הגיע, היה זה הספר המדובר
"להרוג את אלוהים"

בעוד אני קוראת את שם הספר, שוב ושוב ותוהה על משמעותו, נזכרתי בציטוט מדבריו של קולומבוס...

"אתה לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס, עד שיהיה לך האומץ לאבד את מראה החוף"

מכאן הבנתי, שמיותר להיצמד למחשבה מצומצמת ומגבילה ובכך לאבד עולם ומלואו.

⭐⭐אליך הסופר איי. וי היקר..
השארת אותנו עם שם עט, מתוך בחירה שמתקבלת בברכה.
אני רוצה לומר, שעבורי, אתה מהווה מעין מלאך הרואה שאינו נראה ועם זאת נוכח תמיד, בכל שעה ובכל זמן.
מגיב לקוראים, מעלה אתגרים ומפרגן לסופרים אחרים.
אתה מעניק סיפורים ומברך בבקרים.
מעריך ומוקיר, כל מילה כתובה, מכל הלב והנשמה וקשוב..בעיקר קשוב.. מכאן גדולתך

על כל זאת בנוסף לאיכויות הספרותיות...דע שהינך אחד מהסופרים האהובים עלי ביותר.
אני מאחלת לי ולכולם, ספרים רבים מפרי עיטך
ואותך אברך..בדרך צלחה
עם תודה גדולה
IV Olokita

ממיכל.

זהו סיפורו של דיוס, בנו של מתיה אספרננסיה שהוא בעצם הולנד קראוס, שהוא בעצם פושע מלחמה נאצי, שברח לברזיל והחליף את זהותו.
הספר מתחיל במשפטו של קראוס, אדם ששמץ של חרטה אינו ממלא את ליבו. הוא מחייך מבפנים כלפי כל הזוועות שעולל. נפשו מלאה בתסביך גדלות, חסר כל רגש אנושי. כאשר קוראים את מחשבותיו, עוברת צמרמורת של רתיעה ואי נוחות בעירוב של פחד ממה שעלול להתגלות בפנינו. הרי אנו רוצים לחשוב שרוצח שפעל "תחת הוראות", יגלה הבנה ואולי חמלה לגבי הפשעים שביצע. אבל לא במקרה זה. הולנד קראוס הוא יותר מפושע מלחמה שיכול לטעון כי מילא הוראות, הוא חי את מעשיו בסינכרון מושלם עם עצם קיומו. הוא עצמו חלק מפשעי המלחמה בהתמזגות עם נשמתו.
את קיומו של דיוס הוא מגלה רק בהגיע הילד לגיל 6. אז מזעיקים אותו מבית היתומים שם שהה הילד מרגע היוולדו. אמו, שהיתה נערת הבושת האישית של הולנד, מתה בלידתה. הולנד ונערת הבושת הנוכחית, קלרה, מגדלים את הילד, כאשר קלרה הופכת להיות הנוכחות העיקרית בחייו של דיוס.
בהגיעו לבגרות, מתחיל דיוס לגלות את האמת על משפחתו, והיא לא נעימה. הוא מגיע לארה"ב, מתחבר אל פרופסור אייבן ואל רעייתו, שהופכים לחלק בלתי נפרד מהגילויים הנפרשים בפניו, מנקודה זו ועד הסוף הבלתי צפוי.
הסיפור נע מנקודת הזמן הנוכחית, בא עומד הולנד קראוס למשפט על חלקו כפושע מלחמה, במלחמת העולם ה-2, אל העבר הקרוב והרחוק, תוך שילוב דמויות שונות עד הקשרותן ביחד לכדי גילוי הסודות והקשרים המורכבים בחייו של דיוס.
זה ספר שנקרא במהירות, קשה לשחרר אותו. הכתיבה המאוד מיוחדת לסופר זה, מבליחה גם כאן, בספרו השני. מילותיו מתנגנות והוא מצליח לחבר אותנו לדמויות, ולתהליכים הנפשיים העוברים עליהן, ולהעכיר את שלוותינו כאשר הסיפור עובר לשיחה בגוף ראשון, מפיו של פושע המלחמה.
הנושא הלא קל נכתב כאמור מנקודת מבט שאותה אנו לא נאהב, אבל לא נוכל להפסיק לקרוא.
מומלץ בחום.