לא ביקשנו כנפיים

זהו אחד הספרים העדינים והמרגשים שקראתי לאחרונה.
ניתן לדמיין את הספר כמשטח עדין ושביר כ"כ שנדמה שאפילו מגע נוצה עלול לשבור אותו ויחד עם זאת הוא איתן ועמיד מפני כל טלטלה שהיא.

זהו סיפורה של לטיסיה(לטי) בת למהגרים ממקסיקו שחיים בשכונת עוני בארה"ב ומתמודדים יום אחרי יום עם תלאות חייהם, עם געגועים, עם תחושת החוסר שייכות.
חייה של לטי רצופים החלטות כשכל החלטה משנה את חייה מקצה לקצה.
בגיל 18 היא הפכה לאמא כשכל מעייניה היו נתונים להנאות הגיל. הוריה עימם היא חיה היו אבן היסוד בחייה עד שברגע אחד אבן היסוד הזו קרסה.
בהחלטה נוספת עוזבת לטי את ילדיה לבד בבית ויוצאת למסע שישנה את חיי כול הסובבים אותה.
הספר מלא בדמויות שסובבות את וסביב חייה של לטי ואחד הדברים היפים בספר הוא העומק שמקבלת כל דמות מה שיוצר משטח אנושי ומרגש מאין כמותו.
עוד דבר נפלא בספר הוא שלל תיאורים מפורטים אך לא מכבידים. תיאור השכונה הדלה, שלוליות הבוץ והמזח, ציפורים במעופם וטיסות בהמראה מול בית קטן עם חצר ומרפסת בשכונה טובה יותר. תיאורים של אהבת בוסר בינו לבינה, אהבת נכדים לסבתם וסבם ואהבת נוצות הציפורים הנודדות.
זהו סיפור על החלטות וחלומות, על אהבתה של אמא, על געגועים ופחדים ובעיקר זהו סיפור על אומץ ועל היכולת לחלום, להצליח ולעוף רחוק.
הוצאת כנרת זמורה ביתן
תרגום: אורטל אריכה

סיפור רלוונטי מאד למציאות העכשווית, סיפורם של המהגרים באמריקה ןהקשיים שלהם. הדמויות אנושיות מאד, קל להתחבר אליהם, והסיפור כתוב היטב. נהניתי מאד

ספר מעניין, נכנסים טוב לדמויות, וחיים את חייהם. זה אמנם רחוק מאיתנו אבל הבעיות הן אוניברסליות