הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
3 ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
0
5
0
1
ככה החיים יפים

ככה החיים יפים


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
3 ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
0
5
0
1
39 
39 
גודל (עמ'): 128
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר

תקציר

"אף פעם לא הבנתי למה, אבל אבא שלי לא קרא לאימא שלי באותו שֵם יותר מיומיים ברציפות... רק יום אחד בשנה היה לאימא שלי שֵם קבוע. בחמישה-עשר בפברואר קראו לה ז'ורז'ט".

הסיפור המופלא של לואיז וג'ורג', אישה סוערת-מתעתעת וגבר פנטזיונר. לעיני בנם המוקסם, ולצלילי "מיסטר בּוֹג'נגלס" של נינה סימון, הם רוקדים בלי סוף. האהבה שלהם קסומה, מסחררת, חגיגה בלתי פוסקת. 

 

מי שנותנת את הטון, מנהלת את הנשף, היא האימא. היא גם זו שאימצה את חברת המשפחה הרביעית, "מדמואזל אין-בה-צורך", ציפור אקזוטית גדולה שמשוטטת בדירה. והיא זו שגוררת אותם שוב ושוב למערבולת הזויה של אשליות.

אבל יום אחד היא הולכת רחוק מדי.

אוליביה בורדו, סוכן נדל"ן-מובטל-דיסלקטי שנכשל לדבריו כל חייו, התיישב יום אחד בבית הוריו למשך שבעה שבועות וכתב את רומן הביכורים הזה, שהפך מיד לסנסציה הספרותית של צרפת, זכה בשלל פרסים וזכויות התרגום שלו נמכרו ל-35 מדינות.

"קוקטייל מענג של טירוף, פנטזיה, אהבה והומור".

Elle 

"סיפור חינני מופלא גדוש רוך ותקווה... תצחקו, תבכו ושוב תצחקו מעומק הלב".                                                 

לה פיגארו

המשך קריאה
  • ISBN: 15100717
  • גודל (עמ'): 128
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 28/03/2017
  • שם המחבר: אוליביה בורדו
  • תורגם ע"י: אביגיל בורשטיין

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • yaelhar
    yaelhar
    הסיפור פה מנסה להדגים את ההיגד הרומנטי "אהבה עד מוות", שמודגמת בסיפורים רבים – "רומאו ויוליה", למשל. והיא ידועה כמשאת-נפש של נערות השואפות להגיע אליה, ומחייבת אזהרה "היזהרו במישאלותיכם, פן יתגשמו", כי המציאות של אהבה מהסוג הזה לעתים קשה מנשוא, ובספר הזה מתוארת אהבה בזו, בעיקר על ידי הילד, המתאר את מה שהוא רואה, מקבל את המציאות כמו שהיא, ומקבל את ההסברים למוזרויות – הסברים שבוגר לא היה "בולע". הסיפור שלו מלא עליצות וקסם, צחוק, ריקודים, אלכוהול ושמחה. כאשר האב מספר את הסיפור, המציאות שלו נשמעת הרבה פחות עליצה, והרבה יותר קורעת לב.

    והספר? הוא חינני. גם פגמיו הלא-מעטים הם חינניים: הוא מתאר חיים כאוטיים שמעטים מאד הכללים המקובלים בהם. לפעמים יש הרגשה שגם הוא (הספר) לוקה בהפרעה דו-קוטבית ואינו מצליח לספר את הסיפור באופן ברור. מצד שני מי צריך סיפור קוהרנטי כאשר למשפחה יש עגורת מחמד ששמה "מדמואזל אין חפץ בה"???