כי כסתה פניה ספרה החדש והעשירי של חוה עציוני הלוי וכמו קודמיו, הוא יצירה מופתית של סיפור מקראי ידוע ועתיק.

הפעם זהו סיפורה של תמר. אותה נערה כנענית שהובאה בדרך מרמה להיות אשת בנו החולה של יהודה ולאחר שנים הפכה להיות אם בניו של יהודה.
כנהוג בספריה של הסופרת גם כאן היא נותנת לנו נקודת מבט שונה משהכרנו על נשות התנ"ך.
בעוד נדמה כי הן עסוקות במציאת בעל, גידול ילדים וניהול משק הבית הרי שלא רק כך הדבר.
הנשים אז כמו היום היו בעלות דעה, צורך, תשוקה, תככים ומניפולציות.

תמר לקחה את חייה בידיה. לאחר ששני בעליה, בניו של יהודה נפטרו לאחר שנישאו לה היא נותרה אלמנה המחכה שיחול עליה 'חוק הייבום' שעל פי חוק זה עליה להינשא לבנו השלישי של יהודה.
החוק הזה מותיר אותה אלמנה צעירה, מאוהבת, כמהה למגע, כמהה להיות אמא אך אסורה לכל גבר.

מתוך ייאוש על חייה עושה תמר מעשה למען עצמה אולם בתבונתה הרבה היא גם חושבת על מוצא עתידי שיעזור לה להחלץ מדין מוות כשיתברר מה עשתה.
החברה של אז כמו גם היום הינה חברה שיפוטית.
יש שיגידו שהמעשה שעשתה תמר הינו מעשה רמאות שראוי לכל גנאי ויש שיגידו שעשתה מעשה ראוי לשבח. כך או כך ומבלי לשפוט את המעשה ואת תמר הרי שלא ניתן להתעלם מחוזקה של הנערה הצעירה, מחוכמתה ותבונתה ובעיקר מעצם החלטתה לקום ולעשות מעשה למען עצמה יהיה המחיר אשר יהיה. היא התעלמה ממוסכמות חברתיות וחוקים שנקבעו ע"י גברים, קראה תגר על כוחם של אותם גברים וגם אם היה זה המעשה האחרון בחייה הרי שהיא פרצה דרך לנשים אז והיום והוכיחה שאפשר גם אחרת.

העלילה נותנת מבט גם על דמויות נוספות. יהודה ויעקב על כוחם, עושרם וחולשתם, דינה על האסון שעברה והשלכותיו. יחסי הורים ילדים ומעמדות.


כמו בכל ספריה של חוה עציוני הלוי גם הספר הנוכחי עשיר בתיאורים מופלאים של מרחבים ירוקים מול מרחבים מוכי בצורת, של בדים צבעוניים, אוכל, בתים בנויים מול אוהלים.
ממליצה בחום לקרוא בעיון את דבר המחברת בסוף הספר ולמצוא בו נקודה אישית שבה פגשה הסופרת באותו חוק ייבום.
את כל הספר מובילה השפה המקראית אך עכשווית, עריכה משובחת ואני בהחלט כבר מחכה לספרה הבא.