לאה
ספר לא שיגרתי. כתיבה מורכבת. שפה עשירה.
החלק הראשון שלו התקדם בקושי . החלק השני - זרם.
דמותה של רחל - מרוחקת מן הצופה והדגש על מיכאל ברנשטיין אהובה, שאוהב לאהוב מרחוק .... :
"ריה יקרה שלי, רחוקה שלי,
למה אשווה את שמחתי כשאני את קירבתך? מכתבך, השורות המתפרצות, הנמרצות, מביאות אלי את ריח פרחי הצפורן שלא קמלו, את משב-הרוח מעל ראשנו, את עקבות הכוכב הנעלם. ריה, כמה חלמתי, במשך השנים הארוכות והקשות על שמחה זו" ....
מודה שלא נשביתי בקסמו הגיבור המתלבט ונרתע בכל פעם שעומד בפני החלטה.... אבל, כ'ערך מוסף', נחרדתי מן החיים ברוסיה של אותם ימים, מן הרדיפה של המשטר אחרי האזרחים, הפחד מפני המכונית השחורה וקול פתיחת הדלתות שלה וצעדי הבאים לקחת אותו למרתפי העינויים.
לסיכום, ממליצה לקרוא את הספר שהתיאורים של חיבוטי הנפש, המקומות, המצבים וגם המחלות נדמים כסרט המוקרן מול עינינו.