ילדי המסילה

נסביט סופרת נהדרת, בכל ספר. תמיד מדובר על ילדים שמסיבות שונות אינם תחת השגחה הורית צמודה ויוצאים להרפתקאות. במקרה הזה אין מעורבות רבה של העל טבעי, והילדים מורשים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם.
תענוג.

הספר הזה, שיצא לאור ב- 1906, תואם היטב את יסודות כתיבתה של נסביט. שלושה ילדים שאביהם נעלם בפתאומיות מחייהם, עוברים עם אמם להתגורר בכפר, בבית הסמוך למסילת רכבת. והופכים עניים. [כמו שכתב אותו נער בחיבורו: "היה היתה משפחה ענייה. האבא היה עני, האמא היתה ענייה, הילדים היו עניים וגם המשרתים היו עניים..."] מסילת הרכבת הופכת למרכז חייהם של הילדים ומספקת להם הנאות ועניין בלתי פוסק. ובין לבין הם עוזרים לאנשים, פותרים בעיות, תומכים באמא שמנסה להתפרנס - כמוה כנסביט - מכתיבת סיפורים ומכירתם. משתדלים להיות טובים ומוסריים ככל האפשר, אם כי לזכות נסביט יש לומר שמפעם לפעם מתפלקת להם התנהגות נורמלית.
כמו שהבנתם נהניתי מהספר החינני והכובש. התרגום של שהם סמית ואמנון כץ עדכני בלי להפוך אותו לעכשווי מדי. אפשר שגם ילדים היום יכולים להנות ממנו, אם כי חלק מהמתואר בו ייראה בעיניהם כמדע בדיוני, במיוחד דמות האם העסוקה בעניינייה ומאפשרת לילדיה מספיק אוטונומיה ועצמאות בלי נוכחות פותרת בעיות ושופעת עצות והערות, ובלי - בסיפור זה אפשרי - לחיות את חיי החברה של ילדיה. ממש מרענן.