חוצה את הקו

השם, שם הספר, קצת מטעה; מטעה, משום שבתוך הספר, בתוך הסיפור, נעשה שימוש בתרגום המילולי של שם הספר – "עוברת". ויש לשימוש במילה הזו משמעות רבה. ה"עוברת" היא השחורה, או זו שיש לה שורשים שחורים, שאחד מהוריה, או מסביה שחור, אלא שצבע עורה אינו מסגיר זאת, והיא יכולה להחשב לבנה, או לכל היותר – ספרדיה או יווניה, אך בשום אופן לא שחורה (כל הנאמר נכון גם ללשון זכר, אלא שהספר עניינו נשים, בעיקר). והיותה של מישהי לא שחורה, יש לכך משמעות עמוקה עד מאד בארצות הברית של תחילת המאה העשרים, לאחר המלחמה הגדולה (מלחה"ע הראשונה), כאשר עדיין קיימת הפרדה (נפרד אך שווה) במדינות רבות ובערים רבות, וכן קיימים קודי התנהגות שונים בקרב מעמד הביניים, ואף-על-פי-כן שינויים מתחילים לחול, ורוחות חדשות מנשבות.

גיבורות הספר – איירין רדפילד, שדרך תודעתה מסופר כל הסיפור הזה, שחורה שצבעה בהיר דיו כדי ש"תעבור" במקומות בהם יש הפרדה גזעית בין שחורים ללבנים:

"… אני לא מאמינה שאי-פעם אתחזה ללבנה אלא אם כן לשם הנוחות, במסעדות, בשביל כרטיסים לתאטרון ודברים כאלה. אף פעם לא לצורך חברתי, אני מתכוונת, אלא באופן מזדמן. …" (עמ' 132).

איירין נשואה לגבר שחור, רופא, עניין המאפשר להם לחיות ברווחה, וליהנות מחיי חברה תוססים בקרב שחורים אחרים, וגם לבנים המצטרפים אליהם (המצב אף פעם לא הפוך, שחורים המצטרפים לחיי החברה של המעמד הבורגני הלבן).

הגיבורה השניה היא קלייר בלו, שחורה שעורה צח, שערה בהיר, עיניה שחורות, והיא נשואה לאיש לבן, בעל נכסים, וגזען, שאין לו מושג שאשתו מן הגזע השחור.

מפגש מקרי בין השתיים, במסעדה של מלון "ללבנים בלבד" בשיקגו, עיר הולדתן ונעוריהן, ששתיהן מבקרות בה באותו הזמן, מוביל להשתלשלות הסיפור, עד לסופו הצפוי (או הלא צפוי) והבלתי נמנע.

דרך הסיפור נתוודע לחיים בצל השינויים החלים לאט, אולי לאט מדי, בחיי השחורים בארצות הברית, יחד עם עליית המעמד הבורגני השחור, על חיי החברה והתרבות התוססים שלו.

ספר מרתק, גם אם צנום, ומועשר בהערות והארות שוליים ובאחרית דבר מאירת עיניים.

מומלץ

סיפור מיוחד, נטוע בהיסטוריה הרחוקה של ההפרדה הגזעית בארצות הברית. לדעתי חייבים קצת ידע מוקדם בהיסטוריה של היחסים בין שחורים צאצאי עבדים ללבנים כדי לרדת עד לדקויות הניואנסים של הכמיהה הפנימית של ה"נחותים" להסוות את היותם שחורים בזכות חיצוניות מטעה ולהשתייך ל"עליונים", כלומר ללבנים, ולהבין מה ה עושה לנפש המסוכסכת עם עצמה, הצורך להעמיד פנים מול השייכות הטבעית לצד שאתה מנסה לברוח ממנו, וכמובן הסוף המרומז והצפוי. כתוב טוב, עמוק, לא פשוט לעיכול גם בלי לעשות השוואות למציאות של היום.

הספר הזה פורסם לראשונה ב 1929, השני משני רומנים של הסופרת – אמריקאית בת לאם דנית ולאב שחור. להוותה היא ירשה את המראה של האב ושום שהייה במשפחתה הדנית, גם לא אימוץ שם המשפחה הדני, לא יכלה לטשטש את מראיה הנגרואידי. מילדות היא התעניינה ב"מעבר" – התחזות של שחורים ללבנים ומעבר לחיות בינהם - באמריקה, בה אפילו שמינית של דם שחור מגדיר אדם כשחור (בית משפט בלואיזיאנה דחה ב-1896 את תביעתו של אדם להכיר בו כבלבן בזכות 7/8 דם לבן שהיו לו) אדם שחור מופלה באופן בסיסי, ולהגנתה של ארה"ב אפשר לומר שלא רק שם.

שתי חברות ילדות שחורות הנראות כלבנות. האחת אינה מתחזה ללבנה, אם כי היא משתמשת במראה "הלבן" שלה לצרכים ענייניים – לשבת בבית קפה שלא מאפשר לשחורים לשתות בו, להשיג כרטיסים למופעים מופרדים. האחרת חצתה את הקווים – התחתנה עם אדם לבן שלא זו בלבד שאינו יודע שלאשתו יש דם שחור(!) הוא גם גזען שונא שחורים.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=105341