הַכירו את אלדו בנג'מין, כליא ברק של צרות. כל הפורענויות שאפשר להעלות על הדעת וגם כל אלה שלא - מתרגשות עליו. ולא שהוא לא צפה את זה. אדרבה, החיים הרגילים תמיד נראו בעיני אלדו כגשר צר מאוד מעל שתי תרבויות נפרדות לחלוטין ואוטונומיות למחצה, חברת בית הסוהר מזה וחברת בית החולים מזה, והחשש הגדול שלו היה ליפול לאחד הצדדים - לעולם של צינוקים, סכינים ומעשי סדום או לעולם של מחלקת כוויות, מזרקים וכיסאות גלגלים. השאלה לאן ייפול בסופו של דבר - לזוועת בית הסוהר או לזוועת בית החולים - עוררה בו פחד מצמית. נחשו מה? הוא נפל לשתיהן.