ונוס ואדוניס

הַקְשֵׁב לִי וְאֶקְסֹם לְךָ סִפּוּר,

אוֹ, כְּמוֹ פֵיָה, אֶפְסַע קַלּוֹת בַּגַּן,

אוֹ, כְּמוֹ הַנִּימְפוֹת, בְּשֵׂעָר סָתוּר

אֶרְקֹד עַל חוֹל בְּלִי לְהוֹתִיר סִימָן.

הָאַהֲבָה הִיא רוּחַ אֵשׁ צְלוּלָה:

אֵינָהּ שׁוֹקַעַת, אֶלָּא מִתְעַלָּה.

ונוס, אלת האהבה, מבחינה באדוניס היפהפה הצד לתומו ביער ססגוני ומלא חיים. המאבק הבראשיתי ורב-התהפוכות בין האלה מלאת התשוקה לבין הנער המסרב להתפתות לה, מתווה לא רק את גורל שניהם, אלא גם את דמות האהבה כולה לעתיד לבוא.