וויינסברג, אוהיו, שראה אור ב-,1919 הוא יצירת המופת של שרווד אנדרסון בה הצליח להשיג את המטרה אליה, לפי דעתו, חייב כל סופר לשאוף – לראות ולחוש את "כל פנימיותם של החיים". בעולם דמיוני מושלם, אבטיפוס של עיירה אמריקאית קטנה, הוא מגלה את היצרים החבויים ההופכים חיים רגילים לבלתי נשכחים.

נוכחותו המתמדת של הכתב הצעיר, ג'ורג' ווילארד, ותפאורה הרקע הקבועה של וויינסברג מאחדים את הפרקים והסיפורים של אנדרסון לרומן רב-עצמה. בכישרון טבעי מצליח אנדרסון לקבץ דוגמאות של מאבקים אנושיים נצחיים – פועל המתלבט אם לשאת את האשה שהרתה לו, עקרת בית אומללה המחפשת אהבה אצל רופא העיירה, מורה רווקה הנמשכת לאחד מתלמידיה – המייצרים ספר שהוא בעת ובעונה אחת גם מעניין וקריא מאוד וגם בעל משמעות עמוקה.

יצירה זו היוותה מקור השראה למייטב הסופרים האמריקאים – כמו פוקנר, המינגוויי (שמרבה לספר על אנדרסון בספרו חגיגה נודדת), ג'ון סטיינברג ואפילו על עמוס עוז המעיד על כך בספרו סיפור על אהבה וחושך(הוצאת כתר, 2005): "שרווד אנדרסון הוא שחילץ אותי מן המלכוד הזה. הוא 'שחרר לי את היד הכותבת'. כל חיי אודה לו על כך" (עמ' 544). "הספר הזה, הצנוע, עבר עלי כמו מהפכת-קופרניקוס הפוכה: קופרניקוס גילה שעולמנו כלל אינו מרכז כל היקום, כפי שחשבו עד ימיו, אלא רק כוכב-לכת בין שאר כוכבי-הלכת שבמערכת השמש. ואילו שרווד אנדרסון פקח את עיני לכתוב על מה שסביבי."