לאה
ספר שהוא חובה לכל מי שמתעניין ורוצה שיהיה לו מושג שמלווה בטעם ובריח ובכל החושים וגם בהווי של הימים שלפני המלחמה והאסון הגדול ובוודאי בחוויות הלא נתפסות בעוצמתן המפלצתי בגיטו ובמחנות .
תיאורים לא קלים שנכתבים בכישרון רב עד שנדמה שהקורא נמצא שם בעצמו ולפעמים חיכיתי במתח לדפיקות בדלת ואפילו "שמעתי" את זעקות האמהות.
בעבורי היה כאן ערך מוסף לאור העובדה שמשפחתי שהתגוררה בקרקוב, ברחוב דיטלה 59 (בעוד שסבתא מניה, גיבורת הספר, התגוררה בדיטלה 62), נכחדה בדרך דומה, כולל מסירת ילד בן שנתיים (שנעלם לעולמים) לשכנה הנוצריה. השכונה והתושבים קרמו עור וגידים ומאחר שבקרתי שם הרגשתי שאני מלווה את משפחתי שלי , צעד בצד אגודל לגיטו, למחנה בפלשוב ולמחנה באושוויץ.
ממליצה, למרות התיאורים הפלסטיים הקשים, כי חייבים לזכור ולא לשכוח ולהתפלל שלא יחזור בעבור אומה כל שהיא בעולם.