ספר אודות אנשים סבוכים .
היחסים בין אנה אמלין וקתרי קלינג על פני השטח מנומסים אך בפועל מלאים בפסיב אגרסיב. אנה לא כל כך תמימה ונחמדה כפי שהיא מצטיירת בהתחלה. היא גם, כמו הקור, נושכת. וקתרי אט אט אנחנו מגלים שהיא אדם בשר ודם, שיש בה ואין בה יושר.

המשך: ויש את הרובד הנסתר יותר שהוא, אני בוש להודות בזה, חמק ממני מעט בקריאה ראשונה, ולכן אני חייב להקדיש זמן לקריאה נוספת ואולי להבין את מה שטמון בו.

הרמאית הישרה הוא ספר מתעתע, יש בו את הרובד הנגלה לעין, שאותו דווקא כדאי לקרוא בקיץ ולדמיין את הקור השורר בחוץ, את השלג והגשם ואז להסתכל בחלון ולהבין שפינלנד זה לא פה

זו הרגשת הזרות, נראה לי, שגרמה לי לקרוא אותו בנשימה אחת. תאור של אנשים שלא קיימים, עם מניעים שאני לא מכירה. בנוף לבן וקר של חורף ושלג, וקרח שנסדק מעל הנהר. הוא עוסק בבדידות ועוצמה, אמון וחשדנות, מחוייבות אובססיבית והשקפות עולם מחודדות. הסיפור הקצר מתנהל מתחת לפני השטח, בנפשות הגיבורים, על פני השטח לא קורה הרבה.

יאנסון שנפטרה ב 2001 בגיל 86 ערכה כל ימיה תחרות עצמית האם היא יותר סופרת או יותר ציירת. לא יודעת מי ניצח. היא כתבה את "המומינים" (שאני לא מכירה) שזכו להצלחה גדולה ואת "ספר הקיץ" שאהבתי. קראתי וחשבתי שהסיפור הזה הוא אוטוביוגרפיה-אליגורית ששתי דמויות הנשים מייצגות את פניה השונות של הסופרת – "הנחמדה" ו"הבלתי מתפשרת". המתמזגות מתישהו לאחת. אהבתי אותו פחות משאהבתי את "ספר הקיץ" המזוכך, אבל יש בו משהו שאם אני מצמצמת עיניים ומתרכזת, אני יכולה לקלוט סיפור שונה המסתתר תחתיו.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=106765