הרומנים הנפוליטניים 3: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו

ספר שעושה חשק לסוע לאיטליה ולבקר בנאפולי, המקום ואופיו מתוארים בכזו חיות ורגישות, היחסים המורכבים בין הנשים, ספר רגיש ומעניין

ספר שלישי בסדרה המספרת את סיפורה של אלנה וחברתה לילה , סיפור של חברות מורכבת הנמשכת לאורך שנים . ספר טוב , וגם בו למרות שיש לא מעט קטעים משעממים , עדיין אי אפשר להפסיק לקרא אותו .

יטליה בשנים 1968 – 1976, נתונה היתה בגל אלימות גובר והולך, שנבע, בחלקו או ברובו מן המצב הכלכלי. כוחות פשיסטיים מימין נלחמו בהתאגדויות קומוניסטיות / סוציאליסטיות. אלימות, בריונות, מעשי רצח, התארגנויות, התאגדויות, ובהמשך – הבריגדות האדומות, ארגון שביקש להביא למלחמת מעמדות כוללת, ולא בחל באמצעים אלימים משלו. יחד עם אלה עלה כוחה של המאפיה והשפעתה על מערכות השלטון.

שתי הנשים שהכרנו בספרים הראשונים – אלנה גרקו, המספרת, שהצליחה, כנגד כל הסיכויים להגיע לאוניברסיטה ולסיימה, להוציא ספר שזכה להצלחה מסוימת, ומולה לינה, או לילה, כפי שאלנה/לנה מכנה אותה, נשארה בנאפולי, ולאחר שנטשה את בעלה, עברה לחיות עם גבר צעיר (באותה דירה אך לא באותה מטה) שפרש עליה ועל בנה את חסותו. לינה נאלצה לעבור לעבוד עבודה פיזית קשה ומפרכת במפעל לייצור נקניקים, עבודה הפוגעה בבריאותה, בידיה, אבל, באופן מסוים מביאה לה שלווה, שכן אין היא תלויה עוד בבעלה.

אבל נאפולי מושכת חזרה. ולוּ רק לביקור. ובביקורים, בפגישות מחדש, צצה התחרות המוסווית ביניהן, מי החכמה יותר? אבל באמת חכמה יותר! מי הגיעה רחוק יותר? מי הגשימה חלומות? מי הצליחה כנגד כל הסיכויים? מי מתריסה כנגד הכל?

וכך, על רקע איטליה הסוערת של סוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, מתוארים המשך קורותיהן של שתי הנשים הללו, שחייהן שזורים זו בחייה של זו, שהחברות ביניהן עולה על כל קנאה ושנאה ועל הכל המפריד. לנה אולי עזבה את נאפולי, אבל נאפולי נשארה טבועה בדמה וכאשר היא מבקרת שם, היא נשאבת לאותם מאבקי כח שכונתיים, אותם אנשים (אלה שעוד חיים), אותם הסדרים חברתיים, כשמאבקי הכוחות החיצוניים מוסיפים אף הם למרקם החיים.

לסקירה המלאה:

https://irisganor.com/?p=3012

סדרה מעולה שמספרת את סיפורן של 2 חברות בנאפולי במשך הרבה שנים. הספר השלישי בסדרה. ספר מרתק שקשה להוריד מהיד. ברגע שסיימתי הייתי חייבת להתחיל את הספר הבא. ממליצה

הספר השלישי בסדרה, אלנה נתקלת במשמעות החיים ואיך עליה לנהוג על מנת להיות עצמאית, נהנתי לקרוא.

החלק השלישי של הרומנים, מלווה את הגיבורות שמתבגרות ומתרחקות זו מזו, גיאוגרפית, אבל בעיקר רגשית.
אלנה נתקלת ב"חיים" במלוא עוצמתם. נישואים, ילדים, קשיים בעבודה ומנסה לגלות את עצמה ולהגדיר את עצמה כישות עצמאית, שלא מוכרחה לראות הכל כקשור ללילה.

הספר הקודם הסתיים כשאלנה לכאורה הגשימה את חלומה – סיימה לימודים אוניברסיטאיים, התארסה לבחור טוב ממשפחה עוד יותר טובה ופרסמה ספר מצליח, בעוד לילה הייתה בתחתית אומללה עוד יותר מזו של השכונה שבה השתיים גדלו. הספר הזה, כמו הספרים הקודמים, מתבגר עם הגיבורות שלו ועומד כולו בסימן התבגרות והתפכחות: אלנה מגלה שהצלחתה האישית והמקצועית היא זמנית ורעועה, נשענת על יסודות שהיא לא היטיבה לחזק מספיק ומתערערת עם השינויים ההכרחיים בחייה. ברגע יפה במיוחד מבינה אלנה שכל חייה התאמצה ללא הרף "להפוך להיות", ועכשיו ש"הפכה להיות" לא ברור לה מה המשך המשפט – להפוך להיות סופרת? אישה מודרנית? בת זוג, אם, פעילה פוליטית, פמיניסטית, קומוניסטית? אלנה כל כך התרגלה לאמץ רעיונות ודפוסי מחשבה מסביבתה שעל אף הצלחתה המרשימה מבחוץ, היא מתקשה לבטא ולממש את מה שהיא באמת מבפנים (ובלי ספוילר, זה כנראה מסביר את המהלך הנמהר בסוף הספר). ולילה, כמו לילה, היא תמונת המראה של אלנה, הופכת להיות כל כך הרבה דברים ובו בזמן נשארת מקורית בתכלית עד שנראה שאלנה איבדה את היכולת לקרוא את לילה מתוך המעשים שלה, והקשר בין השתיים כמעט ומתנתק. ועם זאת, הפער המתמשך שהתהווה בין מקומן בחיים של השתיים בספר הקודם, מגיע כאן למעין איזון הפוך, כשאלנה עושה את הסיבוב מהצד השני ומוצאת עת עצמה (כמעט) באותו מקום שבו לילה הייתה.