הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
16 דירוגים
3.4
ממוצע
1
2
2
4
3
1
4
3
5
6
8
גם ב - Kindle
הראיון האחרון

במקום 44 

24.2 

הראיון האחרון


דרג ספר זה מתוך 5
16 דירוגים
3.4
ממוצע
1
2
2
4
3
1
4
3
5
6
8

במקום 44 

24.2 

במקום 44 

24.2 

גודל (עמ'): 352
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • ISBN: 15100939
  • גודל (עמ'): 352
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 12/08/2018
  • שם המחבר: אשכול נבו
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

סופר מנסה לענות על ראיון שנשלח אליו מאתר אינטרנט. בדרך כלל התשובות שלו בראיונות כאלה מחושבות. זהירוֹת. אבל הפעם הלב שלו עומד להישבר, החיים שלו מאיימים להתפרק, והוא נחוש לכתוב את האמת העירומה. הפגומה.


הוא רק לא בטוח שהוא זוכר איך עושים את זה.


כל שאלה בראיון האחרון היא חור מנעול שקשה להתיק ממנו את המבט, וכל תשובה בו חושפת שהאמת היא הגרעין של השקר – ולהפך. זהו רומן מפתיע, מתעתע, מענג ונוגע ללב, שהאינטימיות שהוא יוצר עם הקורא נועזת ושוברת מוסכמות.


ספריו הקודמים של אשכול נבו הפכו לרבי־מכר וזכו לשבחים בארץ ובעולם.


שלוש קומות, המקווה האחרון בסיביר, נוילנד, משאלה אחת ימינה וארבעה בתים וגעגוע ראו אף הם אור בהוצאת זמורה־ביתן.

  • ISBN: 15100939
  • גודל (עמ'): 352
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 12/08/2018
  • שם המחבר: אשכול נבו
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא או הירשמו

סקירות

  • עדי
    עדי
    אני אוהבת את ספריו של אשכול נבו, אבל הספר הספציפי הזה פחות חביב עליי מהשאר. אין לטעות - זה עדיין ספר קריא ומעניין לפרקים, אבל פחות טוב מ"משאלה אחת ימינה" או "ארבעה בתים וגעגוע", שקשה היה להניח מהיד.
  • איריס
    איריס
    סופר אחד, זה הכותב את הספר, נשוי כך וכך שנים לאשה שהוא אוהב, ויש להם שלושה ילדים, הבכורה עברה ללמוד בפנימיה, וחיי הנישואין שלו, כמו של הרבה אנשים החיים יחד לא מעט שנים, נכנסו לשיגרה והשיגרה הולכת וממיתה את האהבה, והמרחק בין שניהם הולך וגדל, עד שכלל לא ברור אם ניתן בכלל לגשר על המרחק הזה.

    ויש לו, לסופר, חבר נעורים שנמצא עכשיו בשלבים הסופיים של הסרטן, ושיגרת יומו כוללת של הסופר כוללת ביקורים קבועים אצל חברו, בבית החולים או בבית.

    אלה הם שני העוגנים, שתי התֶמות העוברות כחוט השני לאורך כל הספר – מחלת החבר והמשבר ההולך ומתפתח, הולך ותופח, בחיי הנישואין.

    לתוך כל אלה נשזרים סיפורים, כל אחד מהם בתשובה לשאלה; כי כך בנוי הספר – שאלות שנשאל הסופר, ותשובות שהוא עונה, חלקן ישירות, רובן סיפורים שהשאלה שבראשם היא רק נקודת המקור, המעיין ממנו נובע הסיפור.

    בכלל, הספר נקרא באנגלית “The Storyteller ” – מספר הסיפורים, ואולי זה השם המתאים לו, כי כולו סיפורים סיפורים.

    הספר הזה הינו האישי ביותר, ככל שאני יכולה לשפוט, שכתב נבו. כמו סופרים אחרים ממש בתקופה הזו, כתב ספר שהוא סמי-אוטוביוגרפי, או לפחות עוסק בעניינים שקבלו השראה מחייו, או מחיי האנשים הסובבים אותו.

    "סופרים, חיים או מתים, נוטים להיות מרוכזים בעצמם בצורה שהופכת אותם לאנשי שיחה מתסכלים ביותר. בנוסף, תמיד קיים החשש שאנקדוטה אינטימית שתספר בארוחה עם סופרים תהפוך לחומר בידיו של מי מהם. …" (עמ' 32)

    פעם, לפני כמה שנים, ניהלתי את פורום ספרים באתר YNET (עד שנסגרו כל הפורומים, ואז פתחתי פורום חליפי בפייסבוק, אבל זה כבר סיפור אחר). במשך השנים אירח הפורום סופרים וסופרות, עורכים ועורכות, מעצבים, ומתישהו הועבר שאלון לכל אחד מן המרואיינים והמרואיינות, לפני תחילת האירוח, והתשובות של כל אחד ואחת מהם היוו את הבסיס לדיון. כל הדיונים עם כל האורחים והאורחות אבדו בתהום הנשיה, ולא נדע עוד מה היה שם.

    כך גם הספר הזה; הסופר קיבל שאלון מאיזשהו אתר, והוא עונה על השאלות (אם כי לוּ היה מתארח בפורום המנוח ב- YNET, כי אז לא היינו מגיעים לדיון עצמו). דרך התשובות מתוודע/ת הקורא/ת לסופר, לחייו ומשום שהוא כולל גם פרטים ביוגרפיים אמיתיים לחלוטין, מתפתה הקורא/ת להאמין כי על עצמו הוא כותב, על חייו "האמיתיים".

    "…אם אני לא כותב, אין לי לאן להוליך את הזכרונות. וזה כבר מסוכן.. יש לי בעיה, אני לא שוכח כלום. מנגנון השכחה נדפק אצלי. כל הפרידות, כל המיתות, כל האפשרויות שלא מוצו. הכל נתקע אצלי בגוף. והכתיבה היא הדרך היחידה לשחרר את זה. .. אני כותב כי אם לא אוריד מעלי מדי פעם משהו ממשא הזיכרונות אתקשה להמשיך לנשום. לא ייכנס אוויר. וגם לא יֵצא." (עמ' 49)

    "… זה היופי בספרות, שעם כל קריאה הספר איכשהו נכתב מחדש, …" (עמ' 16)

    פה ושם נשזרים גם ענייני דיומא, כאלה שאנו נתקלים בהם בחיי היומיום ובכותרות העיתונים. כך כשהוא מוזמן להתארח באיזה בית ספר:

    "..אם אפשר, במחילה, לא לדבר על נושאים שנויים במחלוקת. פוליטית, אני מתכוון. עדיף לכולנו שתישאר באזור החיוג הספרותי. משפחה, אהבה, נופי ילדות. אתה יודע. ואת הביקורת שלך תשמור להזדמנויות מתאימות יותר. זאת תקופה קצת רגישה, אתה מבין? .." (עמ' 101)

    או, כשהוא כואב את כאבו של המקום הזה, שכולנו חיים בו:

    "זה לא שאין לי ארץ אחרת. יש לי. לי ולבני דורי יש כמה ארצות אחרות, למען האמת. אבל באף אחת מהארצות האלה לא אסע לשפוט בתחרות סיפורים בעיר רחוקה ותוך כדי נסיעה יצופו בי קולות ומראות ומילים והאז והעכשיו יתלכדו באחת באופן שיעלה בעיני לחלוחית, שהספרנית הראשית של העיר הרחוקה תבחין בה, …

    איך אפשר לחיות לכתוב במקום שאין לך בו זיכרונות? שלא אכפת לך ממנו? שלא מרתיח אותך לפעמים עד כדי רצון להטיח את ראשך בקיר ואת אצבעותיך במקלדת?" (עמ' 124 – 125)

    אז מה אמת ומה בדיה בספר הזה? כנראה לא אדע, וכנראה שאין זה באמת חשוב, משום שבכך, אולי, כוחו של הספר; לאחוז בקורא/ת עד העמוד האחרון, בלי להרפות לרגע.



    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/?p=3925
  • אנה
    אנה
    ספר מצוין של אשכול נבו! נותן הצצה לחייו של סופר - מרתק!
  • יעל תמרה
    יעל תמרה
    ספר מרתק על סופר שנדחק לפינה ומוצא מזור למצוקה שנקלע אליה בראיון אינטרנטי. עוד ספר מצוין של אשכול נבו.
  • רתם
    רתם
    ספר שונה מאוד מכל מה שקראתי עד עכשיו. העלילה נרקמת באיטיות ואינה מרכיב מרכזי בספר, אבל התשובות לשאלות השונות מתחברות ויוצרות חיים אמיתיים יותר מאשר עלילה בדיונית. הסגנון ואזכורים שונים לחייו של אשכול נבו, גרנו לי לשכוח מספר פעמים במהלך הקריאה שמדובר בספר עלילתי ולא בראיון אמיתי.
    ממליצה לקרוא לפחות את הפרק הראשון לפני הרכישה, כדי להבין אם מתחברים לסגנון או לא.
    למי שיתחבר, הספר יהיה מטורף לחלוטין ונוגע בכל המקומות הנכונים.
  • לורי
    לורי
    ספר מיוחד שמורכב כולו משאלות ותשובות ומכאן גם שמו: הראיון. אין פה סיפור עלילה אלא וידוי חושפני של סופר באמצעות מענה לשאלון שהוא קיבל מאתר אינטרנט.

    הכתיבה של אשכול נבו נהדרת, נעימה וזורמת והסיפורים מעניינים. הפריע לי שאין סדר כרונולוגי בין השאלות והתשובות ושבאיזשהו שלב הסגנון של הראיון קצת מעייף וחוזר על עצמו, אבל למרות זאת נהניתי מאד מהקריאה ואני ממליצה בחום!
  • לימור
    לימור
    ספר נחמד, כתוב בצורה טובה העלילה דיי בינונית ולא ממש מושכת יש לו ספרים טובים יותר, לכן משאירה לשיקולכם את הממלצה אם לקרוא
  • אורית
    אורית
    לא רע: לא יותר ולא פחות- בהחלט שווה קריאה