סיפורו של ריובלדו הוא סיפור על חיי לוחמים - אנשי שוליים ופשוטי עם, על מסעות ארוכים במרחבי טבע פראי, קרבות משולחי רסן, יריבויות וחברויות אמת. בלב הסיפור רוחשת השאלה שאינה מרפה מריובלדו בדבר קיומו של השטן, או - בדבר קיומם של טוּב ורוֹע מוחלטים. האופי האכזרי של המאבקים בין הכנופיות ושל שגרת החיים בסרטאו הגדול הוא שמעמת אותו על כל צעד ושעל עם שאלה קיומית-מוסרית זו. אלא שבתוך העולם הקשוח הזה נרקם גם סיפור אהבה עדין בין ריובלדו לבין אחד מחבריו לנשק.

גימָרָאֶס רֹוזָה, שמעז לעסוק בזמנו בטאבו ההומו-אירוטי, מפליא לתאר את עומק הרגש, ההיסוס והלבטים של שני הלוחמים. לאורך הרומן כולו הוא מצליח לשקף באופן יוצא מגדר הרגיל את תודעתו ונפשו של ריובלדו - מחשבותיו, רגשותיו, נימי תחושות דקות שבדקות - ולברוא באמצעותן עולם עמוק, חי וחכם, הקורא תיגר על גבולות המגדר, החברה והסוגה הספרותית.

ייחודו של הרומן ניכר גם בשפתו, שפה שגימראס רוזה ברא והמציא.

תרגומו של ארז וולק, המשמר את השירתיות והייחוד שבטקסט המקורי, פותח בפנינו פתח אל עולם "הסֶרטָאוּ הגדול". לספר מצורף מבוא מרחיב דעת מאת ד"ר דפנה הורניק.