הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
10 דירוגים
3.7
ממוצע
1
0
2
1
3
4
4
2
5
3
10
גם ב - Kindle
הנשף

במקום 40 

24 

הנשף


דרג ספר זה מתוך 5
10 דירוגים
3.7
ממוצע
1
0
2
1
3
4
4
2
5
3
10

במקום 40 

24 

במקום 40 

24 

גודל (עמ'): 392
מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • ISBN: 978-965-564-669-6
  • גודל (עמ'): 392
  • מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/09/2017
  • שם המחבר: אנה הופ
  • תורגם ע"י: שי סנדיק
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

מוסד שרסטון. היא שמעה על המקום. מאז שהייתה ילדה קטנה. בכל פעם שמישהו עשה משהו מטופש: המוסד. למשוגעים. לעניים. הם ישלחו אותך לשרסטון ואף פעם לא תצא משם. היא קמה ותפסה בידה של אחת האחיות שחלפו על פניה. "רגע. יש כאן טעות!" האישה התנערה ממנה. "שבי ותשתקי". "לא! את לא מבינה - יש כאן טעות. אני לא מטורפת. רק שברתי חלון. אני לא מטורפת".
רומן על תשוקה ועל אובססיה מסוכנת, על שפיות ועל טירוף, ועל מי שבכוחו לקבוע מי משתייך לאיזו קטגוריה.

אלה פיי נשלחת למוסד שרסטון אחרי שניפצה חלון במפעל שבו עבדה מילדות. אלה יודעת שהיא אינה משוגעת, אך לפני שתוכל להשתחרר מהמוסד היא תצטרך לעטות על עצמה מסכה ולשחק על פי הכללים. ג'ון מליגן הוא מטופל במחלקה הסגורה. הוא אפוף יגון על מות בתו ואינו מסוגל לחשוב על חיים מחוץ לגבולות המוסד. כשאלה רצה לכיוונו בוקר אחד בניסיון לברוח מהמקום שבו מצא מפלט, משהו מתעורר בו. צ'ארלס פולר, רופא זוטר בשרסטון, להוט להותיר את חותמו בעולם המדע. כאשר התשוקה הופכת לאובססיה הוא יעשה הכל כדי להגשים את מטרתו.


"הנשף" הוא סיפור אהבה היסטורי המתרחש בקיץ השרבי של שנת 1911. במוסד לחולי נפש בפאתי אדמות הבור של יורקשייר, במקום שבו חומות גבוהות וחלונות מסורגים חוצצים בין גברים ונשים, שוכן אולם נשפים מרהיב ורחב ידיים, שבו פעם בשבוע, למשך ערב אחד, מבוטלת ההפרדה והמטופלים נפגשים כדי לרקוד. באולם הזה נפגשים אלה, ג'ון וצ'רלס והמפגשים הללו עתידים לשנות את חיי שלושתם לעד.


אנה הופ נולדה במנצ'סטר ולמדה באוניברסיטת אוקספורד ובאקדמיה המלכותית לאמנויות הבמה (RADA). היא עוסקת בכתיבה ובמשחק, והופיעה בין השאר בסדרה הידועה ד"ר הו. "הנשף" נכתב בהשראת סיפורו האמיתי של סבא רבא-רבא-שלה.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-564-669-6
  • גודל (עמ'): 392
  • מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/09/2017
  • שם המחבר: אנה הופ
  • תורגם ע"י: שי סנדיק
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • איריס
    איריס
    כדי לקרוא בספר הזה צריך/ה הקורא/ת להיות מודע/ת לכמה מושגי יסוד, ובראשם: תורת האאוגניקה, שהיא פילוסופיה חברתית העוסקת בחקר השפעת התורשה על מאפיינים מנטליים והתנהגותיים בבני אדם, מתוך השאיפה למצוא וליישם דרכים "להשביח" את המין האנושי. (מתוך "וויקיפדיה")

    כדי שניתן יהיה להשביח את המין האנושי יש "לסמן" את החלקים המשובחים יותר ואת המשובחים פחות, ואת אלה שאינם משובחים כלל, ולפעול, בדרכים שונות, כדי להרבות את הפריטים מן המין המשובח ולהמעיט את הפריטים מן המינים הפחות משובחים ואת אלה שאינם משובחים כלל, יש להמעיט אף יותר.

    הדרכים לעשות זאת יכולות לנוע בין הרג / חיסול הפריטים הלא משובחים, עבור ב"הפרדה" בין המינים זכר ונקבה, כך שלא יוכלו להתרבות, או עיקור של פריטים בלתי משובחים, גם כאן, על מנת שלא יוכלו להתרבות.

    עוד צריך/ה הקורא/ת להכיר מעט את המצב החברתי / כלכלי באנגליה של תחילת המאה העשרים ואת מקומם של העניים, תשושי הנפש, וכן כאלה שהוגדרו ככאלה, ושהושמו במוסדות בהם הורחקו מן החברה, ועליהם הופקדו רופאים ואחיות וסוהרים וסוהרות מסוגים שונים (למרות שלא כונו בשמות שכאלה, שכן, בתי המשוגעים לא היו בתי כלא, על-פי הגדרה לפחות, אם כי בהחלט היה דמיון לא מוּעט בין שני סוגי המוסדות).

    למוסד שכזה – שרסטון – נשלחה אלה פיי. נערה צעירה שהתקוממה כנגד תנאי העבודה במפעל הטקסטיל בו עבדה, ובזעמה שברה שמשה. וזאת לדעת: מפעלי הטקסטיל היו בעצם סדנאות יזע, חסרי אוורור, מחניקים ורועשים, ושבירת שמשה יכולה להחשב, בימינו לפחות, התנהגות נסלחת, אם אי אפשר לפתוח חלון.

    אלה פיי, נערה עניה, חסרת השכלה, אנלפביתית, מאלצת עצמה להסתגל לתנאי המוסד, "להתנהג כשורה", כדי שביום מן הימים תוכל להשתחרר ממנו, ולחיות חיים רגילים ככל שניתן במעמדה החברתי.

    ג'ון מליגן נמצא באגף הגברים באותו מוסד – שרסטון. הסיבה בגינה נשלח למוסד לא לגמרי ברורה, אולם במהלך שהותו שם הוא מפגין, מדי פעם את מזגו הלא-לגמרי-סתגלן-וצייתני. עניין העולה לו, לא פעם, בעונשים מעונשים שונים הנהוגים בשרסטון.

    פעם בשבוע, בסופו, מתכנסים החולים והחולות הנבחרים בקפידה ל"נשף"; באולם גדול, שבעבר ודאי שימש לנשפים, ניתנת לחולים ולחולות האפשרות להפגש ולרקוד לצלילי מוזיקה שמנגנים כמה מאנשי הסגל, רופא וסניטרים. המוזיקה, כך לדעתו של אחד הרופאים, יכולה להיטיב עם הנפש (ואני בהחלט מסכימה עמו בעניין הזה, אם כי לא בעניינים אחרים), והוא מתווה תוכנית טיפול כללית, שיהיו בה נגינת מוזיקה בחדרי הפנאי, מדי יום, וריקודים (בסיסיים) פעם בשבוע, לנבחרים ולנבחרות.

    צ'רלס פולר, הרופא המוזיקאי שהתווה את תוכנית הטיפול, מחזיק בעמדות נוקשות הנוגעות לטיפול בחולי נפש (ויש לזכור כי חלק מאותם מאושפזים כלל אינם חולים, אלא מהווים מטרד לחברה בעוניים ובהתנהגותם). פולר מאמין בתורת האאוגניקה, ופועל להפיכת המוסד לנושא הדגל בתחום העיקורים של תשושי הנפש, מיד לכשתעבור החקיקה המתאימה בנושא. הוא אף מתנדב להתחיל במחקר מעשי בתחום, דהיינו – עיקור כפוי ועריכת מעקב אחר התנהגותם של המעוקרים, כדי שיהיה בסיס לאותה חקיקה, אם וכאשר תגיע.

    מוסד שרסטון מפגיש את שני הגיבורים והגיבורה, ודרך סיפורם, וסיפורם של הגברים והנשים הסובבים אותם, נפתח צוהר בפני הקורא/ת ואפשר להכיר, ולוּ במעט, את חייהם של הנידחים והנשכחים בחברה האנגלית בתקופה הזו, שהיתה שיאה של האימפריה (וניתן רק להרהר איך לא השכילה האימפריה בה לא שקעה השמש מעולם לטפל באנשים החלשים ביותר בחברה).

    הסיפור, ברובו, מרתק ומהפך דפים, אם כי הסופרת מתחמקת באלגנטיות מכמה פירכות, או, לפחות, אינה מנסה להסבירן. אבל, הסך הכל גדול מכל חלקיו, והסיפור הזה ראוי שייקרא, הן כסִפרות והן כמסמך חברתי, המציג תופעה שאינה נעימה במיוחד, אבל חשוב עד מאד להיות מודעים לה ולדון בה.

    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/3570/
  • מיכל
    מיכל
    ספר נחמד ולא יותר ,
    עפי התקציר היוצלי הרבה ציפיות מהספר אבל התאכזתי,
    בחלק מהקטעים העלילה לא זרמה והסוף קצת איכזב
    נחמד ולא יותר
  • פזית
    פזית
    ספר כבד ולא זורם! התעייפתי. במקום לקרוא בכייף הייתמ צריכה להתאמץ לקרוא. לא אהבתי את הכתיבה והעלילה. לטעמי מיותר.
  • עינת
    עינת
    רומן תקופתי המתאר אודות מפגש בין כותלי " בית משוגעים" בנשף המתקיים אחת לשבוע. ספר כבד מאוד אך עם המון חומר למחשבה. אהבתי את הסוף שלו שהיה עצוב מאוד אך עם תקווה.
  • גדעון
    גדעון
    אני לא יודע למה אבל באתי לקרוא את הספר מתוך הבנה שזהו ספר מתח, עם ציפיות שמתאימות לספר מתח. באופן די משונה, למרות שבאתי עם הציפיות הלא נכונות, הצלחתי להיכנס לסיפור וליהנות מאד.
  • לירז
    לירז
    אני אוהבת ספרים כבדים, כאלו שדורשים מאמץ. אבל רת הספר הזה לא הצלחתי לסיים. נתקעתי בעמוד 80 ולא היה לי שום חשק במשך כמעט שבוע להמשיך לקרוא.. נכון לעכשיו עזבתי אחזור אליו בהמשך
  • גלית
    גלית
    וואוו איזה ספר מיוחד משהו שהוא לא רגיל. ונשאר איתך גם הרבה אחרי שסיימת לקרוא, בהחלט ששווה קריאה. נהנתי וממליצה מאד.
  • גלית
    גלית
    וואוו איזה ספר מיוחד משהו שהוא לא רגיל. ונשאר איתך גם הרבה אחרי שסיימת לקרוא, בהחלט ששווה קריאה. נהנתי וממליצה מאד.
  • לימור
    לימור
    ספר מיוחד ולא רגיל שנשאר איתך גם הרבה אחרי שסיימת לקרוא, בהחלט ששווה קריאה. נהנתי וממליצה.
  • הלנה
    הלנה
    ספר עוצמתי. הרבה חומר למחשבה. בהתחלה קצת היה לי קשה להתחבר אליו, למרות שהסוף של הספר הוא עצוב, אני חושבת שהוא כן נתן תקווה.