ויליאם לה קיו היה, כנראה, סופר פורה מאד שהתפרנס מכתיבת מותחנים וספרות בלשית. בגב הספר נאמר כי בלפור – ההוא מההצהרה – אהב לקרוא את המותחנים האלה. מה שאומר שגם מי שזכה למקום מכובד בהיסטוריה שלנו, אינו בהכרח בעל טעם ספרותי משובח... הספר הזה דומה למותחנים מאותה תקופה. בניגוד להיום סופר המותחנים של אז לא היה צריך להסתמך על תחקיר או על אמינות. בספרים מאותה תקופה שקראתי היתה כמות מכובדת של מזימות אפלות, וגם רומנטיקה תמימה. הקורא שוטט באפלה, הסיפור נע בין מדינות שונות – אנגליה, סקוטלנד, איטליה, רוסיה, פינלנד. וזה, בתקופה שהתנועה התנהלה באמצעות ספינות, רכבות איטיות, כרכרות רתומות לסוסים... כשרוב האוכלוסייה לא יצאו ממחוז מגוריהם אף פעם. הרעים בסיפור הם רשעים ממש והם מדגימים זאת בצחוק מרושע, בהבעה מרושעת על פניהם, באכזריות לשמה, במאסר של חפים מפשע, ברציחות והטלת מומים סתם כי הם יכולים. הטובים - אנגלים בדרך כלל - הם חביבים, מוכנים לסכן את עצמם, מתמודדים עם הרשעים במאורתם באומץ רב ובסוף – האוהבים מקבלים תמורה (בן-זוג) והרעים יחוסלו.

הסיפור אינו מצליח להיות מותח היום. גם כי הרקע ההיסטורי אינו מוכר וגם כי הסיפורים שאנחנו צורכים היום נראים אחרת לגמרי מהסיפורים ההם על עלמות חסרות מגן, שזוממים נגדן בגלל רכוש, שוד מזויין של תכשיטים, מזימות בינלאומיות רוויות בסטיריאוטיפים לאומיים ורשעים שמקבלים את מה שמגיע להם. מצד שני הספרים שנכתבו באותה תקופה מביאים לנו, בלי להתכוון, את האווירה שהתקיימה באותם זמנים, דעות ואירועים היסטוריים ואלה – בניגוד לסיפור – מעניינים ומותחים מאד.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=116400

בין הספרים הטובים שקראתי, עלילה רבת תהפוכות וסוחפת כבר מהרגע הראשון, נהנתי לקרוא וממליצה בחום רב.