הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
4.2 ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
2
5
2
31
המקווה האחרון בסיביר

המקווה האחרון בסיביר


דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
4.2 ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
2
5
2
31
39 
39 
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר

תקציר

מהיום שהניח כיפה על ראשו ועלה לעיר הצדיקים משתדל משה בן צוק בכל כוחו לשכוח את חייו הקודמים ובייחוד את איילת, אהבת נעוריו. אלא שאז, בדיוק כשנדמה לו שהוא מצליח, מטיל עליו הבוס שלו ראש העיר משימה שמאיימת להצית הכול מחדש.
המקווה האחרון בסיביר הוא רומן מלא תשוקה וקסם, אשר אורג שורה של סיפורי אהבה, המתנקזים בסופו של דבר אל רגע שערורייתי אחד.
המקווה האחרון בסיביר מתחרחש בעיר דמיונית, ועם זאת מציע מבט ממזרי על המגוחך והנוגע ללב שבמציאות חיינו.
ברגישות כובשת, ביכולת שלו לברוא דמויות שקופצות מן הדף אל הקורא ובכריזמה עלילתית יוצאת דופן, מגולל אשכול נבו סיפור על אי הבנה אחת, שמשנה חיים שלמים.
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-552-684-4
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 04/06/2013
  • שם המחבר: אשכול נבו

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • אנונימי
    אנונימי
    הפעם אמעיט במילים - לא חושב שהוא ראוי למילים רבות.
    סתמי- אין הרבה לומר.
    אכזבה - לקוראיו של אשכול נבו ששמחים על כל תוצרת חדשה משלו.
    לא עמד בסטדנרט שהוא עצמו הציע מאז ומתמיד.
    אחרי נוילד - הקודם של אשכול - זו נפילה של שעמום, שממון, סיפור לא מוצלח.
    אחכה לבא של אשכול נבו - אקווה שמדובר במעידה חד פעמית שלא מעידה על מגמה.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=75916
  • איתי
    איתי
    הביקורת מיועדת למי שהתלהב מארבע בתים וגעגוע, התאהב במשאלה אחת ימינה, והתאכזב מנוילנד

    גם במקווה האחרון בסיביר אשכול ממשיך לפלרטט עם התחושות לפעפע רגשות ולחוות את הבדידות בשלל צבעים. בצורה השמורה לו בלבד.
    אלא ש...

    בספר אשכול נכנס לחייהם ולהוויתם של עולים מרוסיה חוזרים בתשובה אנשי פוליטיקה ועוד כמה דמיות חביבות, התאורים משכנעים והמילים זורמות, אלא שלי אישית היה חסר האותנטיות במלואה, הספר יותר חוקר את תחושותיהם ומתחבר אליהם, אך בניגוד לספרים שאשכול כתב על חייו הוא (נועהואמיר וכדומה) אז העומק של התחושה והתיאור המוחש משכרים פי מאה ומטהרים(או מתארים) חזק יותר מהמקווה בסיביר.

    ספר כיף לא חובה.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=75769
  • Gidi
    Gidi
    עוד ספר של אשכול נבו. אחרי שקראתי את משאלה אחת ימינה ואת נוילנד, די הבנתי את הקטע. ספרים של אשכול נבו הם כמו טורים של יאיר לפיד: כולם אוהבים אותם, אבל הם לא מחדשים שום דבר. החלטתי שאני אחזור לסופר הזה רק אם יוציא ספר מ-מ-ש טוב. אך לחיים יש תכניות אחרות: בזמן האחרון לא הצלחתי לסיים ספר. אז החלטתי למחול על כבודי ולקרוא את החדש של אשכול נבו. זה היה או זה או הרלן קובן. החדשות הטובות הן שסיימתי אותו. אין ספק, נבו לא איבד את הקלילות והזרימה. החדשות הרעות, שגם כאן הוא לא סטה מהנוסחה: ישראל, עדות (רוסים), טיולים לחו"ל (הודו, שאריות מחוממות מדרום אמריקה של נוילנד), חיפוש עצמי, הבחורה המגניבה שהיא היחידה שיכולה להציל את הגיבור המהורהר מהחיים העלובים שלו ועוד... אך הפעם יש תוספת שהיא בכלל לא לטעמי: דת, חזרה בתשובה, חב"ד וכו'. בקיצור, אם לא קראתם ספר של אשכול נבו, אז זה לא האחד להתחיל ממנו. ואם כן - אז אתם כבר מכירים את הקטע, אפשר לחכות למשהו יותר מוצלח.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=75748
  • vivi24
    vivi24
    יופי של ספר.
    בהתחלה התחיל בקצב איטי ובהמשך רץ יותר.
    נותן נקודת מבת מעניינת על אנשי הדת, חוזרים בתשובה, פוליטיקאים והקשר ביניהם.
    מרתק, שווה קריאה
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=75699
  • Mor
    Mor
    אשכול נבו עם סי׳פור שעל פניו לא נשמע מעניין ובכל זאת מצליח לסחוף גם הסקפטים לתוך העולם שלו
  • רוני
    רוני
    לא אמין, מלא סטריאוטיפים. זה הספר הראשון של אשכול נבו שקראתי. כגודל הציפיות - גודל האכזבה.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=75510
  • רות
    רות
    היו לי ציפיות גדולות, זה נראה בעקבות הפרסום הרב, אך היה נחמד. הספור רלוונטי לזמננו, משעשע במעט.
    נחמד.
  • תומר
    תומר
    את הספר ה 'מקווה האחרון בסיביר', מצאתי בעירי הקטנה, בספרייה העירונית. מוכרים שם ספרים במחיר צנוע לכל תושב. הימים היו ימי תחילת אלול, אור היום התמעט, והשקיעה הייתה קרובה להגיע. נכנסתי למבנה הספרייה החדיש, ולאחר שיטוט קל בין החדרים הרחבים ומלאי הספרים, הגעתי לכוורת מדפים בה כתוב בכותרת ראשית 'ספר לכל תושב'. לאחר שעיניי עברו מדף – מדף, ידיי מוציאות ספרים שונים, מרפרפות על התקציר, מעיינות בתמונת הכריכה, נטלתי את ה 'מקווה האחרון בסיביר' יחד עם מספר ספרים נוספים.
    במהרה, התחלתי לקרוא בו. הכרתי את כתיבתו של אשכול נבו מספרים קודמים שלו, וידעתי שהכתיבה שלו תסחוף אותי. אכן נסחפתי.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=97221
  • אושרית
    אושרית
    ספר חמוד מאוד, זורם, נהדר נהדר נהדר!
    סיפור המסגרת לא מדהים, עשיר מאמריקה שתורם סכום נכבד שיבנו מקווה לזכר אישתו.
    יכול להיות שהתחברתי יותר בגלל הנגיעות של העליה מרוסיה, בכל אופן מצא חן בעיניי במיוחד.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=94962
  • הלל
    הלל
    אני מאוד אוהב את הכתיבה של אשכול נבו. מאותה הסיבה שאני אוהב את הכתיבה של אמיר גוטפרוינד ז"ל : שניהם מצטיינים לדעתי (ולא שמישהו מהם זקוק לציונים שלי, הבה נירגע) במה שאני מכנה ביני וביני "כתיבת בדיה ריאליסטית פלוס" כלומר - אתה לא רק מאמין שזה יכול היה לקרות, אתה גם מאמין שזה יכול היה לקרות לך. ממש לך. ואין מה להיות מופתע, למען האמת, שהרי 'חומרי הבסיס' שלהם, 'החוויה הישראלית' על כל רבדיה כפי שנוהגים לכנות את זה, אפילו הקרבה הגילאית (נבו בן גילי ממש ועברנו כמה חוויות דומות/מעצבות בילדות כמו שהות ארוכה בחול'), הופכים את ספריהם, לפחות מבחינתי, לחצי אוטוביוגראפיה; מנכס אותם לעצמי בכיף והולך לנוח צהרים עם "המיטב" של סינטרה בפטפון, חיוך מרוח על פניי ואושר בלבי.

    עם נבו "יש לי" בכלל רומן ארוך : בא לי למחות בכיכר רבין על נטייתו הכמעט פבלובית להציג אך ורק את ההיבטים הרעים-מדכאים-הרסניים במערכות יחסים, בפרט אם מדובר ביחסי גברים-נשים, אך הוא עושה את זה בדרך כל כך מקוממת ומקסימה - שאין לי ברירה אלא לבלום. אה, וגם יש את הדבר השולי הזה, אהמ, לא יודע איך לומר, נו, זה קשור קצת לניסיון שבא עם הגיל, נו, וההבנה שהחיים זה לא פיקניק כמו שאומר אילן הייטנר, אהמ, נו... בקיצור : צריך להודות שהוא (נבו) צודק ובת'כלס אני מכיר כולה שני זוגות מאושרים בעולם : ההורים שלי וזוגתי ואני... יש עוד ? עדכנו !

    קיצר, המסגרת הפעם לתיאור מערכות יחסים רעות-מדכאות-הרסניות מספרת על איזה נדבן אמריקאי שהתאלמן מרעייתו האהובה ובא לו להקים לזכרה מקווה טהרה ב"עיר הצדיקים". אלא שכל הרצון הטוב לסיים עם זה וללכת הביתה לא מסתדר משבע מאות בחינות ואין גורם בסביבתו הקרובה או הרחוקה של הפרויקט שאינו מעמיס עליו קשיים ומסמרות. בינתיים, הקורא התמים שבטוח שהולך להיות מצחיק, מקבל לפנים (ס פ ו י י ל ר !) את ראש העיר הנשוי לאישה היסטרית והמחפש סיבות לשקוע בעבודה ולשוב יותר ויותר מאוחר הביתה; את עוזרו הנאמן החולם בסתר על אהבת נעוריו אך נשוי בפועל לאישה קרה ששוכבת עמו פעם בחודש, העיקר שיסתום. אגב - "אהבת נעוריו" בעצמה "תוצר" של מערכת יחסים רעה-קודמת; את אנטון שאינו יכול לספק את זוגתו קטיה, למרות שקיווה שהגירתם לישראל תזרים לו "דם חדש"; את הנדבן האמריקאי שלא בטוח אם נכון או בכלל כדאי להתאהב מחדש, הפעם במורתו לקלרינט... חבל לכם על הזמן, כפי שנהוג לומר בימינו.

    אבל אבל אבל, סורפרייז-סורפרייז, דווקא כשהסתמן לי סטטיסטית, מקריאת ארבעה ספרים קודמים של נבו פלאס מאה ומשהו עמודים מהספר הנוכחי, ששוב נידונתי לאותה מישנה סדורה ומבאסת, רע לכולם וככה זה כאמור, הסתבר שהאיש לא טוטאל לוס טוטאלי ושיש מצב לתקווה לאנושות... אולי התחקיר המקיף שערך נבו לקראת כתיבת הספר, לרבות עיון בספרי קודש והגות יהודית, הזיז לו משהו בקישקה... לי הזכירה הסיטואציה משום-מה את הסלוגאן הראשוני מהאייטיז של רשת "בורגר-ראנץ", שהיה משהו כמו (בתרגום חופשי, המקור נכתב באנגלית) - "חבר, אתה נראה עגמומי וחיוור. מסתמן שאכלת יותר מדיי אוכל ביתי לאחרונה"... :)
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=94264
  • רויטל
    רויטל
    ובכן, אשכול נבו.
    בהחלט אפשר להציב ספר שלו בארון הספרים בסלון.
    אם אתם באמצע קריאה - אפשר להניח אותו, כנפי כריכתו פרושות לצדדים, על שולחן או שידה בסלון.
    ספר מתח או רומן זול, אם אתם קוראים כאלו, אולי תעדיפו להניח בחדר השינה, ליד המיטה, מקום בו אורחים אינם מצויים.
    אבל ספר של אשכול נבו? בסלון, למה לא. בכיף.
    הוא לא יגרום לאף אורח לזלזל בטעמכם הספרותי, להרים גבה.
    גם לא להתפעל באופן קיצוני מחומר הקריאה שלכם או לחשוד בכם בכתיבת דוקטורט בספרות, כמובן.
    מיינסטרים, בקיצור.

    הנושאים: אהבה, געגוע, בית. תמצית החיים.
    קצת בנלי? כן, אולי. האם תמצית החיים יכולה שלא להיות בנלית?

    הרקע: ישראלי, מאוד ישראלי. מקומות, התרחשויות, דמויות. תמצית הישראליות.
    לא יותר מדי, כמובן. שלא ירגיש כמו טפיחה על השכם או משהו.
    אז אפשר שיבעט. קצת. לא יותר מדי. ב"משאלה אחת ימינה" זה היה קטע שכאילו נלקח מ"שוברים שתיקה" על צפיה במשחק כדורגל בבית של משפחה ערבית (כאילו? לא כאילו יש עדות כמעט זהה ב"שוברים שתיקה") שזה טוב, כי זה בועט במוסכמת המוסריות של צה"ל, אבל לא מדי בועט כי כל קורא סביר יתקומם לנוכח התיאור ויזדהה עם המסר המוסרי הסולד מהתנהגות שכזו, ויחוש גם חתרן ובועט במוסכמות וגם מוסרי ונעלה בו בזמן. יופי.
    ואפשר, כמו בספר הזה, להרכיב "פסיפס ישראלי" מדמויות ישראליות מאוד, אבל קצת בשולי החברה. מיעוטים. אאוטסיידרים:
    קיבוצניק (ילד חוץ. אאוטסיידר. נטול בית), חוזרים בתשובה (האאוטסיידרים הנצחיים, מי שלא מצאו את עצמם בחברה הקודמת ולעולם יהיו זרים מעט בחדשה), עולים מרוסיה(גם כאן - ברוסיה היו זרים, יהודים, בארץ - זרים, עולים), ערבי.
    אאוטסיידרים זה טוב, יוצר הזדהות. אמפתיה. בסופו של דבר, כולם רוצים להרגיש קצת מחוץ לזרם, קצת לא כמו כולם.

    הכתיבה יפהפיה. השפה היפה, הדימויים, המטאפורות:
    "לייאוש יש כנראה נקודת רתיחה משלו, שבה הוא משנה מצב צבירה. והבעבוע לעתים סמוי מן העין".
    האנלוגיות העדינות:
    בין גיבורים המגיעים ממשפחות מפורקות, בין גיבורים שחוזרים בתשובה. בין כל האאוטסיידרים, שאין להם בית ואין להם מקום. פעמיים במהלך הספר מתואר זוג הצופה יחד בסרט ובסיומו דמעות זולגות על פניו של הגבר, וכך נוצרת אנלוגיה בין שני הזוגות, שני זוגות שזכו לאהבת אמת, שני זוגות שמהווים בועה שבתוכה שניהם שייכים זה לזה, מול העולם שבחוץ, בו הם, כאמור, אאוטסיידרים. לא שייכים.

    אלו הרכיבים הכלליים של המתכון, עכשיו נותרו הפרטים.
    לגבי ספר קצר, הוא מכיל קצת יותר מדי דמויות וקווי עלילה, לטעמי.
    אהבתי את הטיפול של הספר בחזרה בתשובה: לא אנשים שגילו את האור, כן אנשים שמשהו בחייהם היה חסר. שמגיעים מרקע של קושי וחסר. הם מוצאים מפלט בתחילה באהבה, וכשזו מתפוררת - הם מוצאים את מפלטם בדת.
    אבל לא אובדן האהבה הוא זה שדחף אותם לזרועות הדת, לא. אותו חוסר עמוק יותר שמנע מהם להישאר יחד, להרשות לעצמם לחוות אושר ואהבה יחד, הוא זה שדחף אותם אל הדת.
    לא אהבתי את ה(ספוילר!)בגידה.
    בעניין הזה, יש לי סריטה. אם מישהו בספר בוגד בבן/בת זוגו, אני אוטומטית נגדו.
    לא משנה כמה הספר ינסה להציב אותי לצדו, כמה עומק וקושי ייתן לדמויות הבוגדים, כמה שטוחות יהיו דמויות הנבגדים (אחד מהם יהיה לא רק שטוח אלא אף סטריאוטיפי עד בלתי אמין), אני נשארת נגד. לא מסוגלת להזדהות עם הכאב.
    החוליה החלשה בספר היא הטיפול בדמות הערבי, שאף משפחתו מתוארת באופן סטריאוטיפי למדי. צרי אופקים, מתנגדים לכל מה שאינם מכירים, לא מנסים להבין לנפשו של בנם ולהעניק לו את החופש לו הוא נזקק.

    בסך הכל, ספר קליל, כיפי לקריאה, משאיר טעם טוב של ממתק אינטלגנטי ולא סתם חטיף נטול ערך תזונתי אף כי אני בספק כמה ערך מוסף יש בו באמת.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=92734
  • ingidao
    ingidao
    אני מודה . "המקווה האחרון בסיביר" הוא הספר הראשון של אשכול נבו שאני קורא . נמצאתי אשם .
    שכן אשכול נבו נמצא בעיניי כמתמחה בשזירת עלילות המעלות חיוכים מאוזן לאוזן עם כל פסקה ופרק .
    אנוכי , דתי לשעבר , מוצא בסיפורו של בן-צוק קסם שאי אפשר להסביר .
    אשכול חשף את העובדה שאדם , איך שלא מסובבים את הגלגל , יישאר אמיתי לעצמו .
    זה חזק ממנו . דתי , שמאלני , ערבי , היפי , לא משנה מי אתה בסופו של דבר בלילה במיטה , אתה יודע בדיוק מה אתה ולא מה שאחרים אומרים לך שאתה . או בעיקר מה שאתה לא .
    ספר מומלץ מאוד . בין אם הקורא דתי או דתי לשעבר או רב קהילה או מי יודע מה
    המלצה נוספת היא להשתדל לקרוא את הספר בריצה ולא במקוטע .
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=92037
  • אור
    אור
    באתי ללא ציפיות כמו שצריך לבוא לספרים מהסוג הזה ומצאתי ספר מהנה וקליל.
    למרות שדירגתי אותו כ3 כוכבים אני בהחלט ממליץ לקריאה.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=89918
  • שקד
    שקד
    הספר טוב, אך יחסית לשאר ספריו של אשכול נבו מעט מאכזב. הייתי מציעה לקרוא אותו ממקום נטול ציפיות כדי לא להתבאס..
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=89731
  • טליקה
    טליקה
    לכל סיפור שנכתב יש קהל יעד. הספר הזה לדעתי, נכתב במקור לקהל יעד מאוד רחב. הוא מגיע בכך להרבה אנשים אבל מאבד בדרך מהעומק שהיה יכול להיות בו. הסיפור לא צולל עמוק מידי אל תוך הדמויות למרות שהיו כל המרכיבים לאפשר צלילה זו. הקו של העלילה נוגע נגיעה קלה מאוד ברגשות, תחושות וקונפליקטים פנימיים של הדמויות ועסוק יותר בגורל, כח חיצוני ששולט ומניע את הדמויות למציאות מסויימת.
    הסיפור בהחלט זרם בקריאה. ואני ממליצה עליו בחום למי שרוצה את הספר כדי לקרוא ולנקות את הראש :).
    ועוד דבר קטן - מאוד אהבתי את אנטון וקטיה. דמויות נהדרות בעיניי. תהנו.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=87513
  • שומר היערות
    שומר היערות
    מתוך איזו ערגה לספרות ישראלית הגעתי אל הספר הזה, לאחר תקופה ארוכה של ספרי מדע בדיוני זרים.
    ספרות ישראלית, על אף היותה מאוד גשמית ויומיומית, מכילה גם אלמנטים מיסטיים ופנטסיונריים רבים, בתוך כל המציאות המורכבת והבלתי אפשרית של המדינה הזו.
    בספר הזה, החמישי או השישי במספר של אשכול נבו, נוצקים כמה מהיסודות המרכזיים של התרבות הישראלית - דת ומסורת, חיי קיבוץ, צבא וביטחון, עולים חדשים, ויחסים לא ברורים עם הקהילה היהודית באמריקה, אל תוך זירת התרחשות צרה למדי בעיר הצדיקים צפת. כור ההיתוך הבלתי אפשרי הזה מזוקק אל תוך מקווה חדש שמוקם בשכונת עולים בעיר.
    משה בן צוק, ילד חוץ קיבוצניק בעברו וחוזר בתשובה העובד בעיריית צפת כיום, מתמודד עם היצר הרע הגועש בקרבו.
    התמודדות עם יצרים הנה מוטיב מרכזי בספריו של אשכול נבו, שמהראשון ועד האחרון שבהם מכילים גיבורים מאופקים ורגישים, הנקרעים אל מול תשוקה נוקבת כלפי איזה אובייקט אסור. הפעם גם הדת נכנסת לתמונה ומוסיפה למתח המיני, שמגיע לכדי פיצוץ דווקא במקום הכי צח ונקי מחטא שיש.
    הספר מהנה למדי, אף על פי שהדמויות בחלקן סטריאוטיפיות מדי, ורקיחת העלילה על ידי שילוב מגזרים שונים מהחברה הישראלית נראית לעתים מאולצת. ואף על פי כן זהו ספר טוב למדי.
    לדעתי אשכול נבו לא התעלה הפעם על הרומן הקודם שלו, "נוילנד", שהנו לדעתי הטוב בספריו עד כה ואולי אחד מהטובים בספרות הישראלית האחרונה.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=86852
  • אליה
    אליה
    באתי בלי כל ציפיה לספר המקווה האחרון בסיביר והאמת שדי נהנתי, אז אני דווקא כן ממליץ על הספר
  • אושרית
    אושרית
    המקווה האחרון בסיביר הוא ספר מאוד מעניין, מאוד אהבתי את הסיפור אהבה בין אנטון וקטיה. מומלץ
  • לינו
    לינו
    הכתיבה יפהפיה. השפה היפה, הדימויים, המטאפורות:

    "לייאוש יש כנראה נקודת רתיחה משלו, שבה הוא משנה מצב צבירה. והבעבוע לעתים סמוי מן העין".

    האנלוגיות העדינות:

    בין גיבורים המגיעים ממשפחות מפורקות, בין גיבורים שחוזרים בתשובה. בין כל האאוטסיידרים, שאין להם בית ואין להם מקום. פעמיים במהלך הספר מתואר זוג הצופה יחד בסרט ובסיומו דמעות זולגות על פניו של הגבר, וכך נוצרת אנלוגיה בין שני הזוגות, שני זוגות שזכו לאהבת אמת, שני זוגות שמהווים בועה שבתוכה שניהם שייכים זה לזה, מול העולם שבחוץ, בו הם, כאמור, אאוטסיידרים. לא שייכים.
  • Nehama
    Nehama
    בין עיר גלילית לבין סיביר המרחק הוא כמו הדמויות שפיזית הושמו כאן אך רוחנית ממש לא!!! הם עדיין שם... פערי תרבות, דת ומדינה, תרבות וחוסר קריא וישראלי...
  • איתי
    איתי
    ספר מעניין. אהבתי במיוחד את סיפור אהבתם הנוגע ללב של אנטון וקטיה, שממחיש את קשיי הקליטה והנחמות הקטנות שמקלות על הקושי.
  • אלעד
    אלעד
    ספר יפה של אשכול נבו, שמשלב בסגנונו הייחודי עולמות שונים ודמויות מיוחדות בהוויה הישראלית. ומציג את אותו סיפור עלילה מכיוונים שונים ומנקודות מבט שונות שעושות את הספר לחוויה.
  • דן
    דן
    לא סיימתי עד הסוף למרות שאני דווקא אוהב את ספריו האחרים של אשכול נבו. אולי יש פה מחזור של חומרים קודמים, אולי ההזיות המשיחיות היהודיות קצת השתלטו. לא ברור
  • גדעון
    גדעון
    אני אוהב את אשכול נבו, וקראתי את רוב ספריו. דווקא זה לדעתי אחד הפחות טובים שלו, או שאולי אני לא מתחבר לסיפור ולדמויות. הכתיבה טובה, כרגיל, אבל משהו לא זרם לי, לא עניין אותי, לא כמו הספרים האחרים שלו, שמומלצים ביותר. אבל בכל זאת שווה קריאה לדעתי, כנראה עניין של טעם.
  • מיטל
    מיטל
    ספר חביב בסה"כ של הסופר, משלב קצת דת יחד עם הווה ועבר שלם הדמויות.
  • מורן
    מורן
    ספר מהנה וקליל, מכיוון שאינו עמוק מדי פונה לקהל יעד רחב בניגוד לשאר ספריו של הסופר.
    מדבר על התרבויות/הדתות במדינת ישראל...
  • מורן
    מורן
    ספר מהנה וקליל, מכיוון שאינו עמוק מדי פונה לקהל יעד רחב בניגוד לשאר ספריו של הסופר.
    מדבר על התרבויות/הדתות במדינת ישראל...
  • אירה
    אירה
    ספר נהדר, רגיש ומהנה לקריאה, על המפגש בין בני הדור הישן לדור החדש, בין העולים לילידי הארץ, בין הדת לחילוניות... ממליצה בחום!
  • יצחק
    יצחק
    לא ספרות גדולה, אבל הנאה רבה למי שמחפש בילוי זמן איכותי בהברת ספר, ולא בבהייה חלולה בסדרת טלוויזיה ריקהך. נבו, כמו נבו, בונה סיטואציות קומיות שבבסיסן מבט מעמיק עלינו, האנשים המרכיבים את הפסיפס הישראלי המרתק. נהניתי מאוד לקרוא.
  • Sm
    Sm
    ספר מקסים ומהנה בעל סגנון כתיבה מיוחד וסוחף. העלילה מפתיעה ונותנת חומר למחשבה. מומלץ ביותר.
  • אתי
    אתי
    ספר נפלא. נראה כי אין יותר מדיי התפתחות בעלילה אולם כתיבתו המפוקחת והבוגרת של אשכול נבו המצליח לדובב דמויות ותרחישים בחברה הישראלית בצורה מופתית, מקנים לספר קלילות ונעימות שגורמת לקורא לקרוא אותו מהר ובעונג רב.

    מומלץ!