המפתח שמתחת לאבן

בלאק, כותב סיפורי מתח, אך אינו מצליח להשתלט על הבנוויל, שהוא שם העט שלו. רופאה צעירה נעלמה מביתה. מי שמודאגת היא חברתה, מי שלא מודאגת היא משפחתה השמחה להיפטר ממנה. בלאק משרטט היטב את האווירה. מתאר את המשפחה האריסטוקרטית הדוחה הכוללת אנשים שלא תרצו להכיר, מתאר את המוסכמות הלוקחות חלק בעלילה, מתאר את הגיבור, ששוחרר זה מקרוב משהות במוסד לגמילה מאלכוהול (היות אדם אלכוהוליסט באירלנד, שלא כמו הריון מחוץ לנישואים, מתקבל בהבנה...) כך שהרקע מכוסה. ברווחה. אבל המתח? בלאק מפליג לו לדרכו ומפעם לפעם זורק איזו עצם קטנה לקורא, ומזכיר לו שהוא קורא ספר מתח. מזג האוויר (קר, קפוא, לח, טחוב, רטוב, אפור, נוזל. איכס) מעניין את בלאק יותר מהתעלומה שהוא רוקח, וחלקו בעלילה רב יותר מחלקה של התעלומה, הרגשתי.
לא יודעת איך נפתרה התעלומה. נטשתי את בלאק שלא על מנת לשוב, בערך באמצע הספר. אותי הוא התיש.

ספר אווירה, ריחה וקולותיה של דבלין מהדהדים מכל דף, הגיבורים פחוסי אף ואוהבי וויסקי. אני אוהב שספר זורק אותי לחו"ל וזה אפילו לא עולה לי בכרטיס טיסה. נהניתי