""אומרים שהתקווה היא עוגן!" יילל הנווד. "אמת הדבר. תקווה היא מעמסה, והיא כבולה אליך כאבן ריחיים על צווארך. ואני אומר, הַשְׁלִיכֶהָ מעליך! השלך מעליך את התקווה!""

ספר פנטזיה טוב מאוד לנוער ולמבוגרים.

ג'יימי בן ה- 12 הוא בן למשפחה ענייה. הוא נער סקרן מאוד וכשהוא מגלה בית נטוש, הוא חייב לגלות מה מסתתר מאחורי הדלתות, שם הוא מגלה שני אנשים מוזרים ללא פנים שמתעסקים במכשיר שלא מוכר לו. כשהאנשים הללו רואים אותו, הם מנהלים שיחה מוזרה במהלכה הם מחליטים שלא להרוג אותו אלא להשליך אותו. לפני השלכתו הם מוסרים לו את הכללים הבסיסיים שהראשון מבינהם שהוא לא יוכל להשתתף במשחק והשני שאם ימצא את דרכו יוכל לחזור לביתו.

ג'יימי מושלך מהעולם לעולם אחר ומנקודת זמן זו, ג'יימי נדון לנדוד בין עולמות שונים, ולעבור בינהם בקצוות בכל פעם שמהלך של אחד מהשחקנים חסרי הפנים מסתיים.

בעל כורחו ג'יימי הופך לנווד עולמות ובכל פעם מחדש לומד את הכללים של העולם לתוכו נזרק. בעולמות האלה הוא מוצא סימנים שהותירו מושלכים אחרים, שגם הם נודדים בין עולמות ומנסים לשוב לביתם. במהלך אחת הגיחות הללו הוא פוגש את הלן ובגיחה אחרת הוא פוגש את יוריס. שלושתם מנסים לפענח את הכוחות שעומדים מאחורי הנוודות שנכפתה עליהם וכיצד הם יכולים לשבור את הכללים כדי לשוב לביתם ולמשפחתם.

בעיניי הספר עמוק, עצוב ואפל מאוד. הוא מהר מאוד עובר מלהיות ספר לבני נוער לספר למבוגרים. הוא כולל מספר רעיונות פילוסופיים אף על פי שהסופרת אינה מרחיבה אלא דווקא מקצרת את היריעה.

הוא עוסק בתקווה ובמקום שלה בחיי האדם. התקווה היא עוגן אבל היא גם כלא. התקווה שלא מאפשרת לנוודים להתמקם בשום עולם ולקרוא לו בית. באש הזעירה של התקווה שמחזיקה את המושלכים במאמצים שלהם למצוא את ביתם כשהסיכויים לכך אפסיים, כי בכל השלכה הסיכויים מתאפסים מול מליוני עולמות קיימים, עד כדי אובדן תקווה.

הוא עוסק בדטרמניזם ובכוחות הטבע ששולטים באדם ובתנועות שלו בלי שהאדם יוכל לפענח את הכללים. האדם מוצג בספר ככלי במשחק גדול שאין לו שליטה לא על המשחק ולא על המהלכים שבו.

הוא עוסק בגלות ובמשמעות של המושג בית עבור הגולים. ויש בו פיתוח של עוד רעיונות שונים כמו עבדות, טוב מול רע, היהודי הנודד ועוד.

למרות שהספר אפל ועצוב, הסוף שלו אופטימי באופן מסויים. אהבתי את האופן שבו הסופרת משלבת רעיונות עמוקים ושהיא לא נסחפת למאות עמודים של כתיבה. אהבתי שהסיפור נמסר בגוף ראשון של ג'יימי, ילד בן 12 בעל ראיה חדה ותבונה של מבוגר. אהבתי את מוסר ההשכל של הספר, הסקרנות הרגה את החתול ולא צריך לצאת לכל הרפתקה כי ישנן הרפתקאות שמהן לא תוכל באמת לחזור הביתה.

ספר מדהים. דיאנה וויין ג'ונס במיטבה. בהתחלה נראה שמדובר בסיפור התבגרות קלאסי, וזה גם זה, אבל הסוף שובר את הלב. ג'יימי נתקל במקרה באמת על העולם, ו'ההם' ששמם לא מוזכר, הופכים אותו למוקצה, אחד שנודד בין העולמות ולא יכול ליצור קשרים ארוכי טווח או למצוא את מקומו, כיוון שהמקום משתנה ללא הרף.הוא פוגש אחרים באותו מצב ואת ' ההוא'.
ספר עם תמות דתיות עמוקות, סיפור התבגרות, וכמובן ספר נוער מופלא.
מומלץ בחום.

מדהים כמו כל שאר הספרים של דיאנה.
מספר על המסע של ג'יימי בדרך אל הבית שלו.
ספר מפתיע, מלא דמיון ונוגע. האנשים מתוארים בדרך חדה ואמתית. הייחודיות של כל אחת מהדמויות מדהימה. כשמגיעים אל הסוף, פתאום כל החתיכות של הסיפור נופלות למקומן המדויק והנכון.
אם זה לא היה ברור מההקדמה הזאת- תקראו!

ספר מקסים נפלא ומצמרר שאי אפשר להניח אותו עד העמוד האחרון מומלץ בחום! רק השגה אחת לי זו הוא ספר טורד מנוחה למדי ובעל עולם דמויות בוגר ולא הייתי מגדיר אותו כספר ילדים אלא כספר למבוגרים יודעי ספר שבמקרה גיבורו הוא ילד

הספר של דיאנה וויין ג'ונס, שאינו שייך לשום סדרה ועומד ספני עצמו, מקורי ומבריק, כמו ספריה האחרים. נהניתי מהקריאה.

ספר מדהים למדי שעוסק בעולם שנמצא על סף העולם שאנו מכירים. כל כך הרבה דמיון לא פגשתי מזמן, והספר הזה הותיר אותי בוהה באוויר

משום מה מקטלגים את הספרים של דיאנה ווין ג’ונס ברובריקת ספרות ילדים, או במקרה הטוב ספרות נוער, אבל אם באמת קוראים את הספרים שלה, וחושבים עליהם קצת, מגלים עולם שלם, עולם שגיבורו הוא אמנם ילד אבל מבוגרים ימצאו בו הרבה עניין.