זה ידוע, שפושעים שפלים בספרים – במיוחד בספרי מתח - יבואו על עונשם. אם אפשר, העבריין ייאסר ויעוף לנו מהעיניים, אם אי אפשר - הסופר/ת לא ישאיר אותו בחיים. זה מין סידור כזה, התחשבות ברגשות הקוראים, שבניגוד למה שקורה במציאות, בה רשעים אמנם בסוף ימותו, אבל לפעמים בשיבה טובה, בספרים אנחנו רוצים שהצדק ייעשה וגם ייראה, ומיד.

חשבתי שהספר פשטני, עם אנלוגיות לא מתוחכמות והסברים שיטחיים, שלעתים גולשים להגזמה פראית – כמו הסיפור על הכלבים, למשל, שהוא פשוט חוסר ידע בנושא והסתמכות על פחדים לא מבוססים.
אם טוב לב וכוונות טובות של סופר היו הופכים אותו לטוב, אין ספק שפוסום היתה מוגדרת סופרת טובה. היות וזה אינו מדד, הרגשתי שהיא כתבה ספר בינוני, עם סיפורים מופרכים ודמויות לא משכנעות, הנסמך על דמיונה הפורה(?) ולא על הבנה אמיתית לנפש והתנהגות אנשים בשר ודם.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=103835