הכול באשמת הכאב

כאב. הוא מכאיב לנו. הוא דוחף אותנו. הוא מעניש אותנו.
מעטים, עלובי נפש כמוני, הוא מגדיר.
אני לא אדם טוב.
אין בי תכונות גואלות. כבר לא.
ואת אלו שהיו לי - אותן מכרתי לשטן בלילה שבו הכול השתנה.
הלילה שבו אחותי הצעירה מתה.
הלילה שבו רצחתי את מי שרצח אותה.
כן, רצחתי אדם, והייתי עושה את זה שוב בלי לחשוב פעמיים.
ומעולם לא הרגשתי אפילו טיפת חרטה על מי שאני.
עד שפגשתי אותה.

קוראים לי ג׳קסון ריד. יש שני דברים שכדאי לדעת עליי. הראשון – שאני מאוהב באליסה טאנר. השני – שאני רוצח.

קוראים לי אליסה טאנר, אבל אתם ודאי מכירים אותי כזונה שהביאה למפלה של אביה החורג בבחירות לראשות עיריית ניו־יורק.
ואינכם טועים – מפני שביום שבו העולם סימן אותי כזונה, החלטתי שזה יהיה הייעוד שלי.
נדמה לכם שאתם יודעים כל מה שניתן לדעת עליי כיוון שראיתם אותי עירומה. תאמינו לי, לא ראיתם אפילו את קצה קצהו של הקרחון.
אתם לא יודעים דבר על העבר שלי, מפני שנאלצתי לשמור אותו בסוד, כדי שלא יאונה לי רע.
מה שאתם לא רואים זה את הכאב שלי.
מפני שאם הייתם רואים – הייתם מתים.

אני בטוחה שאתם חושבים שאתם יודעים איך הסיפור הזה יסתיים...
אבל תאמינו לי, אין לכם שמץ של מושג.