הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
5
היה היתה

היה היתה


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
5

במקום 42 

25.2 

במקום 42 

25.2 

גודל (עמ'): 264
מו"ל: ידיעות ספרים

תקציר

"היה היתה" הוא ספר שאין דומה לו, על אישה שאין דומה לה. בעשר השנים האחרונות חקרה יעל נאמן, מחברת רב־המכר "היינו העתיד" (אחוזת בית, 2011), את תולדותיה של אישה מסקרנת וחידתית, שלא השאירה אחריה משפחה, יצירה או רכוש. נאמן שוחחה עם בני משפחתה, אהוביה, שכניה, רופא שטיפל בה ושותפיה לעבודה, וכן עם חברי ילדותה – שרבים מהם היו כמוה, ילדים להורים פולנים שניצלו מן השואה – ורקמה מהמילים שלהם את סיפור חייה (וחייהם).


היה היתה בינינו, כך מתברר, אישה ברוכת כישרונות, מלאת סתירות, מבריקה ויצירתית, מתרגמת מחוננת שאהבה ספרות וכתיבה, אבל מחקה בשיטתיות את כל מה שהעלתה על הכתב. בתיווכם של אלה שלקחו חלק בחייה, ושמתקבצים כאן לראשונה בין דפי הספר הזה, מצטיירים באופן מוחשי מקומות והתרחשויות הנקשרים בה, ובה בעת מתרחבת ומעמיקה חידת דמותה.


בסגנונה הייחודי, הצלול והנוקב, מציגה יעל נאמן דיוקן של אישה חריגה, שהוא גם מסמך מרתק על בני הדור השני שנולדו מיד לאחר המלחמה. השאלה מדוע בכלל לכתוב על אישה שביקשה למחוק את עצמה מן העולם, היא אחד מנושאיו של "היה היתה", והיא מהדהדת מתוכו לכל אורכו: "נוצרה (או אולי זאת אני שיצרתי) מין רשת מאלה שהכירו אותה, חלקם בלי לדעת בכלל על האחרים. ואז התחלתי לראיין גם אנשים שלא הכרתי כדי לשאול אותם עליה, ואני עדיין מראיינת. עדיין לכודה ברשתה, בלי יכולת לתת תשובה ראויה לשאלה ששואלים אותי שוב ושוב, למה אני עושה את זה."

  • ISBN: 6740173
  • גודל (עמ'): 264
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 24/05/2018
  • שם המחבר: יעל נאמן
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • כרמליטה
    כרמליטה
    לקראת סוף חייה, אישה בשם פזית, מחליטה להשמיד כל זכר לקיומה. היא תורמת את גופתה למדע, מבקשת שלא תיערך הלוויה וגם שלא ידברו בה. עוד לפני כן גזרה את דמותה מתמונות, מחקה הערות שרשמה בספרים ומסרה אותם. אחדים אפילו גרסה. מדוע עשתה זאת?

    כעשור אחר מותה של האישה, הסופרת יעל נאמן מחליטה להפר את בקשתה של המנוחה ולהנציח את זיכרה. היא מתחילה לאסוף עדויות על חייה של פזית מאנשים שהכירו אותה, לארוג את העדויות הללו כשמיכת טלאים ומוציאה אותן כספר. אין זה ספר פרוזה שלגיבורה בו שם בדוי. זהו ספר אודות פזית, תוך ציון שמה המלא. פזית (סילביה) פיין. מדוע בחרה המחברת, שנתקלה בפזית פעם אחת בלבד בחייה, לעשות זאת?

    פזית נפטרה מסרטן ב-2002 בגיל 56.


    פזית נולדה במחנה עקורים ועלתה עם הוריה, ניצולי השואה, בעליה הגדולה מפולין במחצית השנייה של שנות החמישים. היא גדלה כבת יחידה בבית מאד נוקשה וחסר חום, הייתה ילדה מוכה ונוטה להסתגר. למרות זאת היו לה חברים וחברות. מגיל צעיר סבלה מבעיות נפשיות. עברה מספר נסיונות התאבדות, אבל תמיד יידעה מישהו מראש וכך ניצלה. היא גם אושפזה ב"שלוותה" לתקופה.

    אני תוהה לעצמי מדוע בחרה פזית למחוק כל זכר לקיומה? האם הייתה זאת תחושת הבדידות הפנימית הנוראה של נשמה תועה וחולה? תחושות הבדידות והפגיעות שלה היו כל-כך עוצמתיות, עד כי שקלה להפוך לנזירה, כדי שתהיה מוגנת ונהנית מתמיכה סביבתית. היא אפילו התחילה בהתכתבות עם מוסדות ואישים נוצרים בנושא, אך נערמו קשיים רבים והיא זנחה את הרעיון.
    האם לא רצתה להפגיש את חבריה בהלוויתה, כפי שלא רצתה שיפגשו ביניהם בחייה? האם חששה שאיש לא יפקוד את קברה אחר כך? ומה יעלה בגורל תמונותיה? ייזרקו לפח האשפה או ימצאו דרכן לשוק הפשפשים, וגורל דומה יקרה לספריה?

    ואולי לא באמת רצתה להישכח, והיה זה סוג של קריאה להצלת זכרה? האם אפשר להקביל זאת להודעותיה לפני ניסיונות ההתאבדות שלה – שהביאו להצלתה.
    אולי רצתה להידמות במובן זה לקפקא, סופר שמאד אהבה ומצאה בו משמעות. הרי קפקא הורה להשמיד את כתבי היד שלו. בקשתו לא כובדה והוא נודע כסופר גדול וזכה לתהילה.

    הספר לא נותן תשובות, ובשמיכת הטלאים שארגה הסופרת ישנם חורים רבים נוספים.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=108890
  • כרמליטה
    כרמליטה
    פזית מתוארת על ידי חבריה וקרובי משפחה רחוקים כבחורה מאד אינטליגנטית, מוכשרת בצורה יוצאת דופן בתחום הלשון – עריכה ותרגום. כולם מציינים שהיה לה חוש הומור משובח. יחד עם זאת הייתה מאד תובענית מסביבתה, מתחשבנת כל העת עם מקורביה, ממדרת אותם מלפגוש אותה במשותף, כועסת ומנתקת קשרים. ובכל זאת היה בה משהו שמשך אליה אנשים, רבים נרתמו לעזור לה וחידשו כל פעם קשרים אחרי נתק.

    מעבר לאמירות הכלליות, היו חסרות לי מאד דוגמאות על כישרונה ועל חוש ההומור שלה. פזית גם אינה מצטיירת כחברותית או אוהבת אדם במיוחד, ולא ברור מה משך אליה אנשים. האם היו אלו רק רחמים על בחורה ואישה שהייתה נשמה תועה וחולה פיזית ונפשית? ואם לא – מה היה סוד הקסם שלה?
    כי היה בה איזה קסם – אחרת איך אפשר להסביר את בחירת שכנים שסייעו לה בעת מחלתה, מי בבישול ומי בהאכלת החתולים האהובים עליה, לקיים טקס לזיכרה בחצר. מעט מאד אנשים, גם בודדים, זוכים לכך.

    החלקים בהם מתוארת ילדותם של פזית וחבריה בשכונת "המפדה האזרחי" בחולון הם החלקים הטובים בספר. כמעט כל תושבי השכונה היו עולים מפולין ניצולי שואה, שהגיעו בעליית גומולקה במחצית השנייה של שנות ה-50. רבים מהילדים נולדו במחנות עקורים, והייתה גם מי שציינה שנהרתה בברגן בלזן ונולדה במחנה עקורים. בביה"ס בחרה המורה שמות עבריים לילדים עם שמות לועזיים. לסילביה פיין נתנה את השם פזית.
    ההורים לא דיברו על השואה. אך במרבית הבתים צלה ומוראותיה היו נוכחים כל הזמן. הילדים, גם הם, לא דיברו בנושא ולא שיתפו את חבריהם בפרטים על כך. לחלק מחברי וחברות ילדותה של פזית הסתבר רק בגיל מאוחר יותר כי לאב או לאם הייתה משפחה קודמת וילדים שנספו בשואה. הם היו "ילדי דור שני" שלא ידעו שהם כאלה.

    הלב נקרע למשמע הסיפורים הללו. הוא נקרע גם מן הבדידות הפנימית התהומית של פזית.

    אך למרות זאת, ולמרות שהספר מאד קריא, הוא אינו מפענח באמת את דמותה של פזית. לסופרת גם אין הסברים מדוע בחרה לספר את סיפורה של פזית. היא חוזרת על כך כמה פעמים לאורך הספר. אך לפי ראיון שנערך איתה ומצאתי ברשת, נראה כי גילתה כמה קווי דמיון בינה ובין פזית.

    תחושותיי כלפי הספר הזה הן מאד מעורבות. יש בו חלקים טובים וחלקים אחרים שאינם מעניינים. יש בו גם כמה אמירות קשות של חדירה מיותרת לפרטיותה של פזית, שנראה לי שמן הראוי היה שלא יופיעו בספר. (למי שקרא – למשל סיפורה של מרים כבסה על דברים שאמרה פזית בימיה האחרונים).
  • יוסי נינוה
    יוסי נינוה
    קריאת הספר הזה היא חוויה מיוחדת.
    להיכנס לחייה הפרטיים של דמות אמיתית שחייתה ביננו - מוזר ושונה.
    פזית פיין שחייתה בצנעה ובבדידות, מסתבר, תוך כדי הסיפור שהייתה מוכרת לרבים.
    דמותה הולכת ונבנית טלאי תפור לטלאי - סיפורי מכריה ומוקיריה, והם נארגים בידה האמונה של יעל נאמן.
    ומתוך סיפור חייה קמים וניצבים גם ימיה הראשונים של המדינה, שרידי השואה שהגיעו אליה, אך לעולם לא ניצלו מן הזיכרונות , והם תוקפת אותם בסיוטים אינסופיים, ימי השכונות הראשונות בחולון, צפון תל אביב על רחובותיה הישנים, חיי הנוער המתבגר ועוד...
    ופתאום מסתבר שרבים וטובים ואף מפורסמים קשורים באחת מתחנות חייה של פזית, למרות שחייתה בצנעה, בבדידות מסויימת ונעלמה מן החיים בלא שהשאירה עקבות.
    עבורי קריאת הספר הייתה חוויה מרתקת, מעניינת וייחודית.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=107672
  • יעל נאמן
    יעל נאמן
    קריאת הספר הזה היא חוויה מיוחדת.
    להיכנס לחייה הפרטיים של דמות אמיתית שחייתה ביננו - מוזר ושונה.
    פזית פיין שחייתה בצנעה ובבדידות, מסתבר, תוך כדי הסיפור שהייתה מוכרת לרבים.
    דמותה הולכת ונבנית טלאי תפור לטלאי - סיפורי מכריה ומוקיריה, והם נארגים בידה האמונה של יעל נאמן.
    ומתוך סיפור חייה קמים וניצבים גם ימיה הראשונים של המדינה, שרידי השואה שהגיעו אליה, אך לעולם לא ניצלו מן הזיכרונות , והם תוקפת אותם בסיוטים אינסופיים, ימי השכונות הראשונות בחולון, צפון תל אביב על רחובותיה הישנים, חיי הנוער המתבגר ועוד...
    ופתאום מסתבר שרבים וטובים ואף מפורסמים קשורים באחת מתחנות חייה של פזית, למרות שחייתה בצנעה, בבדידות מסויימת ונעלמה מן החיים בלא שהשאירה עקבות.
    עבורי קריאת הספר הייתה חוויה מרתקת, מעניינת וייחודית.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=107672
  • צילה
    צילה
    היה היתה, מאגד את סיפורה וחידת דמותה של פזית פיין, אישה ברוכת כישרונות, רבת סתירות דרך סיפוריהם של חבריה, משפחתה הקרובה, שכנים ומכרים נוספים.
    פזית פיין, מבחירה חופשית החליטה לא להשאיר כל עקבות אחריה ולמחוק ולהסיר כל עדות מחייה. כל מי שפוגש את פזית מואר מחוכמתה וצחוקה הכובש. פזית הינה דור שני לניצולי שואה , והספר מתאר את חייהם של הדור השני לניצולי שואה מפולין.

    הספר עורר בי מחשבות ורגשות רבים. ספר לא קל לקריאה , הוא כמו ענן שחור הרובץ ומעיק עליך. הספר עניין אותי, היות ובתחילה לא הבנתי מהי פזית ומדוע בעצם הוכן עליה ספר. אך לקראת הסיום הרגשתי שזו מעין הכרת תודה ופיוס עמה.
    עם סיום הקריאה הרגשתי הקלה. המועקה הסתיימה.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=107469