היבשת האחרונה שלי

.הדרומית ביבשת בשנה פעם נפגשים וקֶלֶר דֶבּ גם כך, באנטארקטיקה חוקרים שהם הפינגווינים כמו מתקרבת שהיא לוככ, אחר מקום בשום בבית מרגישה לא היא. בה לשרוד כיצד בדיוק ויודעת, ידה כף את כמו היבשת את מכירה דב.אחרים אדם מבני המרחק מן ונהנתה, לבדה זאת עשתה רבות שנים. החיוּת תחושת בהדרגה אליה חוזרת כך הקרח מדבר אל אך. האנטארקטיים הפינגווינים של וההורות הזוגיות בהרגלי בתצפיות הסתפקה דב, משלהם משפחות הקמת על טרחו גילה בני בעוד חיי גם לשלב שתוכל לקוות דב התחילה, והולכות המצטמצמות הפינגווינים מושבות לחקר אליה שהצטרף, קלר את שפגשה מאז בדרכה. מתהפכים חייה כל, אחת בבת, אז אך. עיניים בכיליון השנתי למפגש מצפה והיא, הדופן יוצא חייה באורח ואהבה משפחה. טביעה בסכנת ונתונה בקרחון התנגשה להימצא אמור הוא שעליה שהספינה לה נודע קלר את שוב לפגוש