הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
21 דירוגים
2.9 ממוצע
1
5
2
5
3
2
4
5
5
4
2
הטנק

דרג ספר זה מתוך 5
21 דירוגים
2.9 ממוצע
1
5
2
5
3
2
4
5
5
4
2

במקום 44 

20 

במקום 44 

20 

גודל (עמ'): 272
מו"ל: ידיעות ספרים, משכל

תקציר

זהו סיפורם של חמישה אנשים שכּל אחד מהם בטוח שהוא האיש שהכריע את מלחמת העצמאות. ההתפכחות המרה של מלחמת יום הכיפורים מסחררת את חמשת הגיבורים למערבולת של חשבון נפש נוקב. המאבק על המיתוס אינו רק מאבק אישי על הכרה ותהילה, אלא מאבק על האתוס: האם זה סיפור על גבורה או על עורמה? על מצוינוּת או על נס? המשמעות שכל אחד מהם יוצק לסיפור – וכך, לקיומו שלו – היא פעימת הרגע הנצחי בחיים זמניים וחולפים.

אסף ענברי, שספרו הביתה נחשב כבר מספר שנים לאחר צאתו לקלאסיקה של הספרות הישראלית, ממשיך לארוג ביד אמן את ההיסטורי עם הספרותי, את האמת של המעשה בתוך עולם החוויה. גיבור מלחמת העצמאות לוקח את הקוראים למסע דרמטי בעקבות אחד מסיפורי היסוֹד של ישראל.

דב אלבוים

אין הרבה ספרים כאלה. בעצם, אין בכלל ספר כזה. לא רומן, לא ממואר, לא מחקר, אלא סיפור: סיפור שיש בו עובדות והשערות, המצאה ותיעוד, מאוויי לב וסיוטי לילה, קומדיה וטרגדיה, והכול כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדייקת מאוד. מי עצר את הטנק של דגניה? כולם ואף אחד מהם: הסיפור הוא ראשומון שמתנועע "בין מעגלות הגבורה והחפיף", או "בין שואה ותקומה", או בין היסטוריה יהודית מונומנטלית לבין אנשים קטנים. מה שקורע את הלב נוגע במה שמגוחך, ומה שמגוחך נוגע לפעמים במה שכמעט נשגב. אצל טולסטוי, ב"מלחמה ושלום", מי שמעצב את ההיסטוריה אינו נפוליאון ולא הצאר ואף לא קוטוזוב המצביא הגאוני אלא האיכר פלאטון קאראטאייב. כך גם כאן.

המשך קריאה
  • ISBN: 3625924
  • גודל (עמ'): 272
  • מו"ל: ידיעות ספרים, משכל
  • יצא לאור ב-: 01/03/2018
  • שם המחבר: אסף ענברי

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • איריס
    איריס
    על הכריכה האחורית של הספר הזה מצוטט עמוס עוז האומר: "אין הרבה ספרים כאלה. בעצם, אין בכלל ספר כזה. לא רומן, לא ממואר, לא מחקר, אלא סיפור: סיפור שיש בו עובדות והשערות, המצאה ותיעוד, מאוויי לב וסיוטי לילה, קומדיה וטרגדיה, והכול כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדוייקת מאד."

    ובאמת – איך אפשר לסווג את הספר הזה? לאן לשייך אותו.

    רומן הסטורי? לא בדיוק. יש כאן אמנם סיפור, בעצם, כמה סיפורים, וישנה התנגשות בין סיפור לסיפור בעיקר בנקודת המשען של הספר – מי עצר את הטנק בדגניה א', במלחמת השחרור, מי גרם לסורים, כך על פי הנראטיב עליו גדלנו והתחנכנו, לסוב על עקבותיהם ולסגת? אבל אין כאן סיפור אחד שהמספר מעבה ומוסיף לו מחשבות וחלומות ומעשים.

    ואין זה מחקר הסטורי, למרות שהמספר ערך מחקר מאד יסודי ובלש בארכיונים של עיתונים ומגזינים, ועלוני קיבוץ, הכל כדי להגיע לחקר האמת, או לחקר הסיפור. אבל אין כאן מסקנה הנובעת מן המחקר הזה.

    ואין זה רומן. אין זה ממואר. (כן, עמוס עוז כבר אמר את זה לפני).

    ואולי אי אפשר להגדיר את הספר הזה אלא כ"ספר של אסף ענברי", ממש כקודמו "הביתה", ספר האוסף לתוכו עובדות וסיפורים אמיתיים ואורגם אל תוך ספר אחד, סיפור אחד, לא עב כרס, מהודק ומדוייק, כזה שאחריו יתעשר עולמם של קוראיו וקוראותיו בעוד מעט פיסות הסטוריה וידע, סיפוריהם של אנשים ששרדו במחנות, סיפוריהם של קרבות נואשים, סיפוריהם של מקומות שניטשו ומקומות שלא, סיפוריהם של הקיבוצים, הקולחוזים הללו של פעם ומי שהמציא אותם, ודרכי החיים בהם, סיפורים של השכולים הנותרים מאחור. והחוט המקשר ביניהם – מי עצר את הטנק בדגניה?

    היה דוד זרחיה, חימושניק, חייל אפור. "הוא ראה אותם, את החיילים האפורים האלה, הגראז'ניקים של צה"ל, שאכלו חול וגריז ולא חלמו לצאת אי-פעם מאלמוניותם. .." (עמ' 30) שהיה וליווה ותיקן וחימש, כך עד מלחמת יום הכיפורים, שגידל את בנו על המיתוס של עצירת הטנק בדגניה, שבנו נהרג במלחמת יום הכיפורים.

    והיה שלמה אַנְשֶל, שעצר (או לא) את הטנק עם פגז פיא"ט.

    היה בורקה בר-לב, שהציע לפתוח את שער המשק, כדי שמפקד הטנק המתקרב יעצור משום שיחשוב שזו מלכודת, שעצר (או לא) את הטנק עם רימון ובקבוק מולטוב.

    והיה שלום הוכבאום, שהיה פעם בברגן בלזן, והגיע לדגניה "כששלום הוכבאום ומוטק שטיינברג, מעפילי האונייה "תל חי", שוחררו ממעצרם בעתלית והגיעו לדגניה, לקחו אותם ישר לחדר האוכל. אישה לבושה כמו גבר, במכנסיים קצרים ובנעלי עבודה, הושיבה אותם אל אחד השולחנות, ואישה אחרת, לבושה אותו דבר, דחפה לעברם עגלת ברזל שתבניות נירוסטה, קערות וקנקים השתקשקו והצטלצלו עליה כמו רכבת-משא. חלק מהנוסעים שנדחסו לקרונות החשוכים מתו בדרך. כשהרכבת הגיעה ליעדה הופרד שלום מאחותו, הוכנס לטור הגברים שהובל אל המחנה, והאישה הגברית שדחפה את עגלת הברזל שאלה אותו בעברית וביידיש אם הוא רוצה קציצה או דג." (עמ' 155), שהקים את הסילו בדגניה, ואחר כך את מפעלי צמח, ואף הוא זרק בקבוק מולוטוב על הטנק ועצר אותו (או לא).

    וכך, סביב סיפורו של הטנק שנעצר בדגניה, נטווים סיפוריהם של האנשים שעצרו אותו (או לא), סיפוריהם של הקרבות על עמק הירדן, ולקורא/ת הולך ונגלה, לפרטי פרטיו, עולם שעד הכיר/ה רק מבעד לספרי ההסטוריה של בית הספר (שכידוע, אין בהם הרבה מלבד תאריכים עיקריים ורשימת המנצחים, הגבולות והמנהיגים), עולם שנמצא ממש כאן ליד, אבל די בכך שגדלת במקום אחר, קצת מרוחק, והסיפורים הללו רחקו ממך לתמיד. או עד שהגיע אסף ענברי.

    הוויכוח לא הוכרע עד היום. לא באמת ידוע מי עצר את הטנק, וישנן כל הגירסאות הללו. ואולי אין חשיבות אמיתית לשמו של האיש, ואולי המיתוס שנקשר לעצירת הטנק אינו אלא מיתוס, ומיתוסים דרכם להתקבע, והטנק בפאתי דגניה ניצב שם לתמיד כאנדרטה למה שהיה. ומה שחשוב באמת הוא מה שהיה, ולא רק הסמלים. "הוא חש ריקנות נוראה, ואז תפס את מה שחמק ממנו כל השנים האלה בגלל הזעם שמנע ממנו לשאול את השאלה האמיתית.

    השאלה, הבין עכשיו, איננה מי עצר את הטנק. השאלה היא: מה הכריע את הקרב. מה גרם לַסורים לנטוש את המערכה." (עמ' 150)



    מן הספרים האלה, שאחרי שקראת לא נותר לך אלא לתהות, איך זה שאף אחד לא כתב את זה קודם?

    מרתק, לא עוזב, נוגע ללב ומחניק בגרון לעתים.

    מומלץ ביותר

    https://irisganor.com/3812/
  • מאיה
    מאיה
    ספר מעולה! פיסה קטנה של היסטוריה ישראלית מסופרת בצורה קולחת ומעניינת מכמה זוויות ראיה, הצטערתי רק שהוא נגמר לי מהר מדי.