סאקי הוא שם העט של הסופר האנגלי הקטור יו מונרו. מגיגול קצר מסתבר שהוא נחשב לאחד מסופרי הסיפורים הקצרים הטובים ומקוטלג בקטגוריה של סופרים כמו או הנרי.

מקריאת אוסף הסיפורים הזה נראה לי שסאקי הוא בגדר one trick pony.

בשליש הראשון מאוד נהנתי מהסיפורים. בכל סיפור ישנו עוקץ וחלקם משעשעים ביותר. אהבתי מאוד את הסיפור "שיטת שארץ-מטרקלומה" שמתאר טעות זיהוי שיצאה מכלל שליטה. התמוגגתי מחוש ההומור ומתיאור הסיטואציה שפשוט גרמו לי לדמוע מצחוק. ביחוד הקטע על חטיפת הנשים הסביניות. ציפיתי להמשך.

אבל ככל שהתקדמתי בקריאה הסיפורים איבדו מחדותם ומחוש ההומור שלהם והעיקרון חזר על עצמו בכולם.

אולי זו בחירת הסיפורים בקובץ, אבל אני לא יכולה לכתוב שאני מבינה מדוע הוא מקוטלג לצד או הנרי שהסיפורים שלו פשוט מבריקים עם סיטואציות הזויות וקורעות מצחוק.

סהכ מקבץ נחמד ומשעשע לפרקים.

איך הם בילו את זמנם שם בתקופת המלך אדוארד באנגליה? כשאני אומרת "הם" אני מתכוונת לבני המעמד הבינוני העליון - לא אצילים ממש, גם לא עניים (אלה בילו את זמנם בהישרדות ולא נותר להם פנאי למשהו אחר). אז איך? לא היו להם שלל המכשירים שבלעדיהם אי אפשר לחשוב היום על זמן פנוי. ואני חושדת שאחוז קוראי הספרים לא היה גבוה אז משהוא היום. סאקי (יו מונרו) מתאר היטב את דרך העברת החיים של האוכלוסייה הזאת.
את הספר הזה יאהבו אלה שמסיבה כלשהי צריכים לנקות את הראש. אלה שנהנים לפעמים סתם להתענג על ספר שאינו מוגדר "ספר חובה". את סקרנותי לגבי השיכבה עליה כותב סאקי הספר הזה סיפק. וכמו שכבר אמרתי - למרות הזמן הרב שחלף מכתיבתו - הוא נראה לי רלוונטי. סאקי כותב באירוניה ומקבריות. מצאתי שהוא - שהתעקש להתגייס ולהישלח לחזית למרות גילו במלחמת העולם הראשונה - נהרג בה מכדור צלף. אם זו לא הדוגמה לאירוניה מקברית, איני יודעת מה כן.