המקצוע של ארז בראון זה לחפש אנשים. בעיקר כאלה שלא רוצים שימצאו אותם – שבורחים מנושים, מסוחרי סמים, מהמאהב, המאהבת או ממי שהיו נשואים לו באושר שנה אחת או עשרים. זו המומחיות שלו והוא כמעט תמיד מצליח – לפעמים הוא מוצא אותם בריאים ושלמים, לפעמים באבו-כביר.

כמה מהחקירות שלו שנראות שגרתיות מתחילות להסתבך באורח מטריד, בדיוק בשעה שבה הוא מנסה להציל את נישואיו ולטפל באמו שהזיקנה כבר אוחזת בה בלפיתה עזה. הנרטיב מתאר לא רק את המקומות המוכרים לקוראים רבים בישראל אלא גם את הרהוריו הציניים-משהו של הגיבור בל נקודת המבט הייחודית, על אנשים שנעלמים ועל אנשים באופן כללי.

ארז בראון הוא מעין "שרלוק הולמס" של נפש האדם, שחוקר וחוקר את האנושות כמעט כאילו היה חייזר, תמיד מבחוץ. אבל המציאות האנושית, ככל הנראה, עולה על כל דמיון. אפילו על הדמיון של ארז בראון.