הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
7 דירוגים
2.7 ממוצע
1
2
2
1
3
2
4
1
5
1
7
החוחית
דונה טארט

החוחית

דונה טארט

דרג ספר זה מתוך 5
7 דירוגים
2.7 ממוצע
1
2
2
1
3
2
4
1
5
1
7
44 
44 

תקציר

תיאו דקר, נער בן 13, מבקר עם אימו בתערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו–יורק. לפתע מחריד את המקום פיצוץ עז. תיאו ניצל באורח נס ממוות, אך מכל בחינה אחרת - חייו מתנפצים לרסיסים. ללא כל שארי בשר בעיר, הוא מופנה על ידי רשויות הרווחה למגורים זמניים בביתו של אחד מחבריו. אלא שהבית מנוכר, ודומה שכל מכריו האחרים מהלכים סביבו נבוכים, מתקשים למצוא דרך אל ליבו.
תיאו כורע תחת נטל געגועיו המייסרים לאימו ונצמד לדבר שמזכיר לו אותה יותר מכול: ציור קטן ורב קסם של חוחית שהוצג בתערוכה. שנות התבגרותו עוברות עליו בחיפוש מתמיד, לעיתים נואש, אחר משמעות לחייו; הוא חובר לבוריס, נער כריזמטי ופרוע, וּלְהוֹבִּי, סוחר עתיקות טוב לב, ומקפיד להיצמד לאורך כל מסעו הרדוף ברחבי ארצות–הברית של ימינו לקמע שלו: אותו ציור רב קסם, שלימים ממקם אותו במרכזו של מעגל מסוכן ההולך וסוגר עליו.
דונה טארט ('ההיסטוריה הסודית', 'הידיד הקטן') מפליאה לשרטט דמויות בלתי נשכחות, ולטוות מהן סיפור מחשמל העוסק באובדן, בהישרדות, בזהות, בגורל ובמסתורין העמוקים ביותר של האהבה. החוחית תורגם ליותר מ-30 שפות, ומככב ברשימות רבי–המכר תקופה ארוכה ברציפות.
"'החוחית' הוא ספר על האמנות בכל צורותיה. כבר בעמודיו הראשונים אנו זוכים להיזכר מדוע דונה טארט היא סופרת אהובה כל כך: העלילה נמרצת ומעוררת השתאות, הכתיבה אלגנטית, הדמויות חיות ונושמות, המקום מתואר באופן מושלם, השמחה והעצב מתקיימים בו זמנית, ובסופו, נשארת החוחית תלויה עמוק בליבנו שנשבה בקסמיה." וניטי פייר
המשך קריאה
  • ISBN: 9780316055444
  • גודל (עמ'): 839
  • למבוגרים בלבד: כן
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/04/2014
  • שם המחבר: דונה טארט
  • תורגם ע"י: קטיה בנוביץ'

ביקורות


"'החוחית' היא קודם כל רומן של עלילה. הקריאה מהנה מאד, מותחת, כמעט לא משעממת לרגע. דקר הוא מספר אינטליגנטי מאד, אינטלקטואלי ותרבותי מאד, בעל פרצי פרוזה שירית עזת מבע, אך בכל מקרה העיקר הוא שהוא גורם לך לא להפסיק לרצות לדעת "מה הלאה?". הסיפור שלו על יתמות, קיום בשוליים, הזנחה הורית, סוחר עתיקות טוב לב, עלייה לקיום מהוגן יחסית אך תוך הסתרה כרונית של פשע קדמון מסתורי (גניבת יצירת המופת), התמכרויות לאלכוהול וסמים, גלישה למאבקי כנופיות פשע רגע לפני חתונה עם בת טובים ממשפחה מנהטנית שורשית – כל זה מסופר תוך יצירת מתח ועניין רב. טארט מקדימה את קוראיה בצעד אחד לפחות. היא יודעת מתי צפוי רפיון בצדו של הקורא ויש להוסיף במיומנות תפנית מרעננת. היא יודעת מתי קוראיה חושבים שפתרו איזו תעלומה, ומתברכים בלבם באינטליגנציה שלהם, ואז היא ממהרת לחשוף אותה בעצמה, מוקדם מהצפוי וכך ליטול מעוקצה, ולהמחיש שהסיפור ממשיך למתוח מסיבות אחרות שהקורא לא שיערן. היא יודעת לחמוק בחוכמה רבה ממהלך צפוי של ההתרחשות למהלך אחר ומפתיע אך משכנע למרות זאת."

אריק גלסנר, "ידיעות אחרונות", 2015


"838 העמודים של 'החוחית' בולעים אותך חי, שוב, אל תוך קיום עצוב נורא, נרקוטי מאוד ומלא פרטים, מותח עד תחושת דחק אמיתית, ונטוע עמוק בתוך אהבת ההיסטוריה והאמנות ותחושת השייכות אליהן."

צליל אברהם, "מאקו", 2015

סקירות הגולשים

  • גדעון
    גדעון
    עברו כבר שבועיים מאז שסיימתי את הספר, ואני עדיין חושב על הגיבורים, על תיאו ובוריס וקיצ'י ופיפה. כל כך חבל שלעולם לא יהיה ספר המשך, אבל אם הגיבורים חיים בראש אחרי סיום הספר זו האינדיקציה הטובה ביותר שמישהו פה עשה עבודה נהדרת. מומלץ מאוד מאוד
  • גדעון
    גדעון
    נתחיל בסוף - לדעתי החוחית הוא ספר מדהים, אחד הספרים שהכי נהניתי בו בזמן האחרון ואני קורא המון. אולי יש צדק באלו שטוענים שהספר ארוך מדי, אבל כאחד שממש מתקשה להיפרד מהספר, הייתי קורא בשמחה עוד 300 עמודים על מעלליהם של תיאו ובוריס.
  • yaelhar
    yaelhar
    אני שייכת לקוראים המעטים שלא התפעלו מ"ההסטוריה הסודית" ואת "הידיד הקטן" לא טרחתי לקרוא. המלצה שיכנעה אותי שכדאי לי לתת לה עוד צ'אנס. אז הוא טוב יותר, לדעתי, מ"ההסטוריה הסודית" אם כי סובל מרוב הליקויים שלא חיבבתי בו.

    הספר עוסק בהמון נושאים: טראומה ופוסט טראומה, יחסי הורים ילדים, החברה הגבוהה בניו יורק(?), מסחר באומנות ופשעים הקשורים באומנות, רהיטים עתיקים שיחזורם וזיופם, וגם בשלב מסויים קצת מתח לקינוח.
    הספר כתוב טוב ומעניין. יש מי שסובר ששום רומן לא צריך להיות כל כך ארוך. אני נזהרת מהכללות, אבל במקרה של הספר הזה גם אני חושבת כך. אם דונה טארט היתה מסכימה להשליך חלק ממה שלא רלוונטי, היה נשאר ממנו בערך שליש ספר, והוא היה נשכר מזה בהחלט. אבל אז כנראה לא היו קוראים לה דונה טארט...
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=90151
  • אלונה
    אלונה
    קראתי את הספר באנגלית, זמן קצר אחרי שיצא. לא כל כך התלהבתי ממנו. לדעתי פחות טוב מההיסטוריה הסודית או הידיד הקטן. הוא גם נמשך ונמשך יותר מדי לדעתי. זה לא ספר גרוע, ויש כמה רגעים יפים, אבל גם לא כל כך טוב בעיני.
  • סיון
    סיון
    בגירסא האלקטרונית של הספר, יש בערך 860 עמודים. נכון לכתיבת שורות אלה נותרו לי 150 עמודים ולא ברור לי כיצד הסופרת תקשור את כל הקצוות הפתוחים של העלילה במספר עמודים זערורי לעומת היקף העמודים שנדרש לה רק לתאר עיטוש של ת'יאו אחרי שהסניף קוקאין, או את צבע החוטם של בוריס אחרי ליל שתיה פרועה.

    החלק שאהבתי בספר עד כה- אם אפשר לקרוא להזנחה פושעת של ילדים ואי השגחה הורית עד כדי התדרדרות לפשעים קלים, צריכה וסחר בסמים ואלכוהליזם , אהבה (הכי קל לאהוב את זה אצל ילדים אחרים ובסיפורים, זה נקרא מעניין ויש לזה קצב שבוודאות לא הייתי אוהבת אצל הילדים שלי)- הוא החלק בלאס וגאס יחד עם בוריס. והחלק של הפגישה המאוחרת עם בוריס בניו יורק שבו הוא שופך אור על מה שהיה שם. כתוב אוטנטי, לא מתברדק, לא מתברבר לא לוקה בדברת מיותרת. חלק מצויין לטעמי ביחס ליתר.

    --

    סיימתי את הסאגה של תיאו ומאוד קשה לסכם ספר של 865 עמודים , ביחוד אם איכות החלקים השונים אינה זהה.

    כמו שחשבתי מראש, הסופרת סגרה את הקצה החשוב ביותר של הספר, הציור הנעלם אבל יתר הקצוות נשארו די רופפים. כנראה שלאחר סגירת סיפור הציור, כבר לא היה טעם להתעמק ולסגור היטב את יתר היחסים שליוו את הספר. אני לא מאוכזבת לגמרי, בסופו של דבר היחסים בין קיטסי ותיאו פרצו באופן מפתיע לתודעתנו בשליש האחרון של הספר והיחסים בין תיאו לפיפה מלכתחילה היו מעורפלים ובלתי מוסברים, לא היה בהם למעשה דבר שיכול לאפיין יחסים.

    מלכתחילה בוריס, לטעמי, היה הדמות המעניינת ביותר בספר למרות שהיה בגדר צרות צרורות. מעניינת יותר מתיאו שבמקום מסויים הדמות שלו שטוחה, חסרת עומק וניסיון חיים. למעשה כל העומק של הדמות של תיאו נובע מהיחסים העכורים שלו עם אביו, הבית ההרוס שבו גדל, הזיכרון של אמו והציור הגנוב. דמותו האפורה של תיאו מאפשרת לצבעוניות של בוריס לבהוק לעומתה. היא דמות מרתקת. הדמות של בוריס העניקה לספר הזה 3 כוכבים.

    לצערי לא ברור לי על מה היא קיבלה את הפוליצר אבל אני משערת ש- 800 עמודים, התקפת טירור, הזנחה ותיאור של המשפחות ההרוסות והטיפול הקלוקל של רשויות הרווחה בהן, בכלל הטיפול הקלוקל של רשויות הרווחה בתופעות שמתוארות בספר של בני נוער, מהווים הסבר מספיק.
  • מורן
    מורן
    סיפור מרתק ועצוב. החלק הראשון מאוד מעניין וקולח, לאחר מכן קשה לקרוא אך הילד המחונן הופך לשבר כלי.
  • בן
    בן
    ספר מדהים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו