הספר הזה עוסק בחבורת רחוב, "נוער מנותק", כמו שקוראים לו היום. אבל הוא מתרחש בברלין של 1932, שפל כלכלי בגרמניה, ונערים חסרי בית מנסים לשרוד ברחובות באמצעות איחוד כוחות, גניבות קטנות פה ושם, ומעבר מיום ליום בלי יכולת לתכנן או למצוא לעצמם כיוון אחר, פרט למגורים ברחוב.

הספר הזה אינו "אגרוף בבטן" כמו שמתואר על הכריכה האחורית. למעשה הוא מתאר באופן די צמחוני את הנערים האלה, שיש סיפורים הרבה יותר מצמררים על בני נוער חסרי בית מסיבות שונות, שהחברה לא מצאה עדיין מענה טוב לתופעה. האפנר כותב את הסיפור "מבחוץ" - ניכר שהוא ראה ודיבר עם נערים כאלה, אך לא הבין עד הסוף את התופעה. ניכר שהוא מחבב מאד את גיבוריו וחומל עליהם, מתאר אותם ברגשנות רבה, אך למעשה זה סיפור הרפתקאות לא מרתק במיוחד על החיים הקשים ברחוב, על נערים המאמצים ערכים "נורמטיביים" ועל האחרים הממשיכים לחיות בשולי החברה.

מה שמעניין פה אינו הספר (צר לי...) אלא גורלו. הוא יצא לאור, כאמור, ב 1932 על ידי הסופר, שידוע שהיה עיתונאי ועובד סוציאלי (זה ניכר). מתישהו אחרי עליית הנאצים לשלטון הוא נעלם בלי להשאיר עקבות. הספר נשרף על ידי הנאצים באחת ממסיבות הבערת הספרים שהם ערכו. קטונתי מלהבין את ההיגיון של הנאצים. הספר עסק בתקופה קודמת לשילטונם, ולמעשה יכול היה לשמש אותם כהסברה טובה - מאיזה גהינום הם הוציאו את הגרמנים והפכו את כולם לאזרחים יצרניים... בכל מקרה נראה לי ששריפת ספר אינה הופכת אותו בהכרח לספר מופת שראוי להוציא לאור ולהוקיר. הספר הזה בינוני, לא השאיר עלי כל רישום. הצטערתי שתופעה כה משמעותית וקשה כנוער רחוב, הרלוונטית בהחלט גם בימינו, מתוארת באופן כה דל ושטחי.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=100739